מרד החשמונאים משובץ בזיכרון ההיסטורי שלנו כמלחמתם של היהודים בכובש זר ומדכא, אלא שכמו בצבאות אחרים בעולם העתיק גם בצבא הסלווקי היו חיילים יהודים רבים. מי נלחם נגד מי ועל מה?

החל מהעת העתיקה היו יהודים נאמנים לשלטון בארצות מושבם ואף שירתו בצבאותיו, וכך עד ימינו. יהודים אחרים חיפשו פרנסה כשכירי חרב בארצות נכר. יש עדויות על שירות של תושבי יהודה וישראל בצבאותיה של האימפריה האשורית וכנראה גם בצבאות הבבלים. בכתובת החקוקה על גבי מנסרה שנמצאה בנמרוד נכתב כי סרגון מלך אשור שהחריב את ממלכת ישראל הטמיע בצבאו יחידת מרכבות גדולה מצבא ישראל המובס. יש גם עדויות למכביר על שירות יהודים בצבאות האימפריה הפרסית, והדוגמה הידועה ביותר היא חיל מצב יהודי שישב ביֵב שבמצרים במאות השישית והחמישית לפסה"נ. כנראה שלפני הכיבוש הפרסי שירת חיל מצב זה את מלכי מצרים.

כאשר אלכסנדר מוקדון יצא למסעו לכיבוש המזרח במחצית השנייה של המאה הרביעית לפסה"נ הוא שאף לגייס יהודים לצבאו כדי לעבות את השורות. יוסף בן מתתיהו כותב בספרו 'קדמוניות היהודים' כי לאחר שאלכסנדר מוקדון ניצח את צבאות פרס בקרב איסוס ב-333 לפסה"נ הוא קרא ליהודים להצטרף אליו, אך הם השיבו את פניו ריקם והצהירו נאמנות לדריווש מלך פרס. אלכסנדר המשיך דרומה, כבש את צור ואת עזה, ואז פנה לכיוון ירושלים. בעומדו בשערי ירושלים הוא דרש מהיהודים להתגייס לצבאו, והפעם הם השיבו בחיוב ורבים הצטרפו לכוחותיו.

מדוע התרצו היהודים? אחת הסיבות היא בוודאי החשש מאלכסנדר ומצבאו שניצבו בשערי ירושלים. סיבה נוספת היא הכרת תודה לכובש המקדוני בעקבות הכבוד וההערכה שהביע כלפי היהודים והיהדות, וגם הערכה לפועלו של המצביא הצעיר. אך נראה שסיבה חשובה לא פחות הייתה האמונה כי הקיץ הקץ על האימפריה הפרסית, וכי אלכסנדר עתיד לנצח במלחמה. סיפור זה מיתוסף לתיאורים אחרים מהעת העתיקה המעידים שהיהודים היו נאמנים לשליט בזמנם באשר הוא.

יוסף בן מתתיהו מתאר כיצד לקח תלמי, נציבו של אלכסנדר במצרים, שבויים מיהודה וצירף חלק מהם לצבאו:

ומשום שידע מתשובתם של אנשי ירושלים לאלכסנדרוס – ששלח אליהם שליחים לאחר שניצח את דריווש בקרב – כי איתנים הם ביותר בשמורת שבועות (ובקיום) אמָנות, חילק רבים מהם כחיל מצב במצודות, ואת אלה שבאלכסנדריה עשה אזרחים שווי זכויות למוקדונים ('קדמוניות היהודים', מהדורת אברהם שליט, י"ב, 8).

נראה כי סירובם של היהודים בתחילה נתפס בעיניהם של אלכסנדר ותלמי כנקודת זכות משום שהוכיח את נאמנותם של היהודים לשליט. נקודת זכות זו הניעה אותם להעניק ליהודי אלכסנדריה זכויות שוות לאלה של היוונים בעיר. ייתכן שנאמנותם של החיילים היהודים למלת הכבוד שלהם נבעה מהמסורת של נאמנות לדיבור הטמונה במושג נדר אשר שורשיו במקרא, ומאות שנים לאחר התקופה ההלניסטית הקדישו לו חז"ל מסכת שלמה במשנה.

השינוי בתגובתם של היהודים להצעתו של אלכסנדר מוכיח כי היהודים נשארו נאמנים לשליט הקודם לפחות עד לרגע שחשו כי אבדה כל תקווה לניצחונו. נאמנותם של היהודים וכישורי המלחמה שלהם הפכו אותם מבוקשים ורצויים בצבאות שונים לאורך הדורות.