נרותיי הזעירים, מה רבו הסיפורים

תעלומה ארכיאולוגית נפתרה: בשנת 1934 גילה הארכיאולוג דימיטרי בראמכי, שהיה אז פקח מטעם אגף העתיקות המנדטורי, בור מים באזור בית שמש ושל ימינו. בחפירה שערך בבור, גילה, להפתעתו, אוצר עתיק; כמות עצומה של נרות שמן, שנתגלו בשלמותם, ונשאו עליהם עיטורים מהחי ומהצומח וצורות גיאומטריות. הנרות כונו לימים “נרות בית נטיף”, על שם היישוב הקדום ששכן במקום, והם הפכו למעין מותג חשוב ביותר במחקר הארכיאולוגי.

אבל במהלך הזמן מקום האתר שבו נמצאו הנרות נשכח. מיקום הבור של בראמכי, ששימש בית חרושת לנרות ולצלמיות מהגדולים שהתגלו בארץ ישראל, נשאר בגדר חידה.

במסגרת תכנית הפיתוח בבית שמש, נערכה חפירה באזור שבשולי האתר בית נטיף. מנהלי החפירה, מורן בלילה, איתי אביב, ניקולס בננסטיין ועומר שלו מספרים:  “בבדיקה זיהינו בור מים דומה לבורות הקיימים באזור. אלא שלהפתעתנו, בחפירה שערכנו בסמוך לבור, החלו לעלות נרות חרס, תבניות אבן וכמות גדולה של צלמיות“. כאשר ירדו החוקרים אל תוך בור המים, שנותר שלם, הופתעו לראות שהוא מוכר להם מהצילומים כפי שהופיעו בפרסומיו הידועים של בראמכי. בבור אף התגלו ממצאים שבראמכי השאיר אחריו: סלי עור ששימשו להוצאת האדמה, וארגז מתכת ריק. “הבור של נרות בית נטיף קם לתחייה!” אומרים הארכיאולוגים. “ההתרגשות שלנו הייתה רבה, מאחר שלא מדובר רק בתגלית ארכיאולוגית, החשובה בפני עצמה, אלא  לפנינו היסטוריה ארכיאולוגית ממש”.

הבור שנתגלה מחדש. צילום: אסף פרץ

הבור שגילה בראמכי בשנת 1934

הנרות, המתוארכים לתקופה הרומית המאוחרת (מאות 3–4 לסה”נ),  לצד הנרות עצמם, גילה בראמכי תבניות אבן שבהן יצרו את הנרות, ומגוון רחב של צלמיות חרס, בדמויות בעלי חיים ופרשים, נשים וציפורים.

נר ותבנית לייצור נרות. צילום יולי שוורץ

“הצלמיות והדגמים שעל הנרות מאזור בית נטיף, מספרים את סיפורה של שפלת יהודה בתקופה שאחרי מרד בר -כוכבא”, מסביר בנימין סטורצ’ן מרשות העתיקות, חוקר נרות בית נטיף. “מכתבי יוספוס פלביוס אנחנו יודעים שבימי הבית השני, בית נטיף היתה בירת מחוז, אחת מ-10 הערים המרכזיות של הממשל החשמונאי. עם כישלון מרד בר כוכבא וניצחון הרומאים, התדלדלה מאוד האוכלוסייה היהודית בשפלת יהודה, והיישוב הפך ברובו נחלתם של אנשים שהושפעו מתרבות פגאנית. על כך, מעידים הפסלונים הרבים שנחשפו באתר.

שבר נר עם דגם מנורת שבעת קנים. צילום: מורן בלילה

במקביל, על נרות החרס ניתן למצוא גם סמלים יהודיים מובהקים, כמו שופר, מחתה ומנורה, ואלה מספרים על חיים יהודיים שהמשיכו להתקיים בשפלת יהודה על אף כשלון המרד: ברור שיצרן הנרות ייצר נרות שכאלה כתגובה לביקוש, שעדיין היה קיים באזור. בתקופה זו, גם הנצרות מתחילה להתגבש, ובמכלול נרות בית נטיף מוכרים גם דגים, שהם אחד מסמלי הנצרות. ממגוון הנרות והצלמיות, אם כן, ניתן להסיק שחיה כאן אוכלוסיה מעורבת”.

איתי אביב עם אחת הצלמיות. צילום: יולי שוורץ

החפירות באזור רמת בית נעשות, רובן ככולן, על-ידי בני נוער וחניכי מכינות קדם-צבאיות מכל רחבי הארץ. בני הנוער העלו מן הבור מדי מיום שפע של נרות, וממצאים רבים אחרים. לאור חשיבות הממצא והמקום, ידאגו רשות העתיקות ומשרד הבינוי והשיכון לשמר את האתר ולהציגו כחלק מפארק גדול, פתוח לציבור.

שטח החפירה בבית נטיף. צילום: אסף פרץ