30 ארונות קבורה מפוארים עשויים עץ נתגלו סמוך ל”עמק המלכים” במצרים
משרד העתיקות המצרי הודיע על גילוי 30 ארונות קבורה מעוטרים עשויים עץ באתר Asasif, שטח קבורה גדול (נקרופוליס) הסמוך ללוקסור שבמצרים, על גדתו המערבית של נהר הנילוס. ארונות הקבורה המפוארים עשויים עץ במתווה גוף הנקבר. על הארונות צוירו בצבעים עזים שנשמרו עד ימינו פני הנפטרים, חבושים בפאה נוכרית טקסית וידיהם משולבות על החזה בתנוחה שלווה. ארונות הקבורה נמצאו יחדיו מסודרים בשתי קומות בהצלבה, במערך מובנה ומתוכנן. דובר משרד העתיקות הגדיר את התגלית כ”אחת התגליות הגדולות והחשובות ביותר בשנים האחרונות“.
בשבת 19 באוקטובר ערך משרד העתיקות המצרי מסיבת עיתונאים גדולה ב”עמק המלכים” מול המאוזולאום המפואר של המלכה המצרית חתשפסות (מן המאה ה-15 לפסה”נ, שאינה קשורה לארונות שנתגלו עתה, אולם המיקום הוא סמלי ומרשים). במסיבת העיתונאים נחשפו פרטים נוספים על הארונות: ב-23 מן הארונות נקברו גברים, ב-5 נטמנו מומיות של נשים, ובשני ארונות נמצאו מומיות של ילדים. באופן מסורתי אפשר להבדיל בקבורה המצרית העתיקה בין מומיית גבר לאישה לפי תנוחת הידיים: ידי הגברים קמוצות, בעוד שישי הנשים פתוחות. בית הקברות באל-אסאסיף נמצא סמוך ל”עמק המלכים” בלוקסור, שבו נמצאו המומיות והקברים של גדולי המלכים במצרים הפרעונית כמו המלכה חתשפסות, אמנחותפ השלישי והמלך הצעיר תות-ענח’-אמון. הגדה המערבית של הנילוס, שלפי אמונת המצרים הקדמונים היתה בחזקת “ארץ המתים”, היתה אזור הקבורה של עיר הבירה המצרית העתיקה והחשובה תביי (נוא-אמון), שמלכי מצרים ישבו בה כבר מן התקופה הקדומה, והיתה מרכז הפולחן המצרי הססגוני.
מוסטפה ווזירי, המזכיר הכללי של “מועצת העתיקות העליונה” במצרים מסר כי המומיות הן מתקופת השושלת הכ”ב במצרים (945–715 לפסה”נ), וכי הן נשמרו במצב מצוין. השר המצרי לענייני עתיקות, ח’אלד אל ענאני, אמר: “זו התגלית הגדולה ביותר של מצבור ארונות קבורה מאז סוף המאה ה-19. בכוונתנו להמשיך לחפור בנקרופוליס שבאזור, מתוך כוונה לחשוף תגליות מתקופות קדומות יותר“.
במקרא אנו מכירים רק שני אנשים שנחנטו: יעקב אבינו ויוסף. על יוסף נאמר במפורש בפסוק המסיים את ספר בראשית “וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן-מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים וַיַּחַנְטוּ אֹתוֹ וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם” (בראשית נ’ כו). ארונו של יוסף היה דומה מן הסתם לארונות שנמצאו עתה (אם כי סביר יותר שהיה עשוי אבן). המקרא יוצא חוצץ בחריפות הן במפורש והן בעקיפין כנגד מנהגי הקבורה ופולחן המוות המצרי. במיוחד בולט הדבר בטומאה החמורה ביותר – טומאת המת – ובאיסור המוחלט על הכוהנים להתקרב אל גופת המת או לעסוק בהכנתה לקבורה. אפשר לפרש התנגדות והרחקה זו על רקע העובדה שבמצרים העתיקה היו הכוהנים המומחים בתורת החניטה והקבורה.
***
רק לפני שבוע בישר דובר משרד העתיקות על גילוי יותר מ-30 סדנאות לייצור רהיטי קבורה מתקופת “הממלכה החדשה” במצרים (בין המאות ה-16 ל-13 לפסה”נ). הסדנאות נתגלו באזור עמק המלכים, הסמוך מאד למקום התגלית החדשה של ארונות הקבורה מעץ. בסדנאות אלה הוכנו ארונות הקבורה, רהיטים ודגמי-עץ שהונחו בקברי המלכים והאצילים, ואף כור התכה שנמצאו בו טבעות מכסף ורדיד זהב. גילוי הסדנאות יכול לסייע לארכאולוגים בהבנה טובה יותר של תהליכי הייצור של ארונות קבורה, רהיטים ותכשיטים בקברים המפוארים, ואף לשפוך אור על חיי -היום-יום של העובדים ב”תעשיית” הקבורה במצרים העתיקה.