צוות חוקרים בינלאומי ורב-תחומי פיתח שיטות חדשניות לזיהוי וניתוח דנ”א עתיק מעורות בעלי-החיים שעליהם נכתבו מגילות מדבר יהודה. סיווג חתיכות עור של שרידי מגילות לפי חתימתם הגנטית מאפשר למיין את המגילות לקבוצות שיכולות להצביע על מקורן השונה של המגילות שנמצאו
צוות החוקרים בדק את הDNA ואת ההרכב המיטוכונדריאלי של העורות שעליהם נכתבו מגילות שונות, בעיקר מקומראן, במטרה לנסות למיינן וליצור קבוצות של מגילות שמקורן דומה, וכן לסייע בסיווג המגילות לפי זהות כותביהן, או לחילופין – לשלול שייכות של מגילה מסוימת לקבוצת מגילות אחרת.
מדוע שאלה זו חשובה במחקר מגילות מדבר יהודה?
מגילות מדבר יהודה הוא שם כולל לכ-25,000 קטעי קלף ופפירוס שהתגלו החל בשנת 1947, רובם במערות קומראן שבצפון ים המלח ומקצתם באתרים נוספים במדבר יהודה, כגון ואדי מורבעאת, נחל צאלים ומצדה. בין היתר, הקטעים מכילים את העותקים הקדומים ביותר של ספרי המקרא וכן ספרות כיתתית של הקהילה שישבה בקומראן, וקטעים מחיבורים אחרים שלא נכנסו למקרא שבידינו היום. מאז גילוי המגילות במערות קומראן התחבטו החוקרים בשאלה האם כל המגילות בקומראן נכתבו בידי אנשי כת קומראן המתבודדת, או שחלק גדול מהן הוא מגילות שהביאו פליטים מן המרד הגדול ברומאים החל ב-66 לספה”נ, והוטמנו למשמרת בעומק המערות. שאלה חשובה נוספת היא סיווג ומיון מגילות מסוימות לקבוצות, במיוחד כשמדובר במגילות עם טקסט מן המקרא שנוסחו שונה במובהק מנוסח המקרא המקובל עלינו היום (‘נוסח המסורה’): האם נוסח המקרא בסוף ימי הבית השני היה ‘נזיל’ ומחייב פחות מהמקובל עלינו היום, או שהנוסחים השונים בעליל מנוסח המסורה הם השתקפות של קבוצות שונות (‘כיתות’) שהתקיימו באותה עת ביהודה ובשומרון?
צילום תדמית אונ' תל אביבחוקרי אונ’ תל אביב ורשות העתיקות ליד המגילות
צוות החוקרים ניתח את הדנ”א שהופק מעורן של החיות שעליו נכתבו קטעי מגילות מדבר יהודה, והשתמש בניתוח הקרבה הגנטית בין החיות כדי לקשר בין השרידים. מציאת קרבה גנטית בין פיסות קלף או מגילות שונות אפשרה לחוקרים לסווג את המגילות לקבוצות ולהניח שמוצאן של מגילות בעלות קרבה גנטית הוא מאזור מסוים בארץ, ולאו דווקא מקומראן עצמה. המגילות שנכתבו בסגנון האופייני לכתבים הכיתתיים מקומראן קשורים גנטית זה לזה, ושונים מקטעים אחרים שנכתבו בשיטות אחרות שנמצאו באותן מערות. גילוי זה מאפשר להניח שהמגילות השונות במקורן הגנטי הובאו לקומראן ממקומות אחרים, והן משקפות מגוון של גישות של הקהילות ביהודה במאות האחרונות לפני ספה”נ ולאחר תחילתה, ולא רק את העולם הרוחני של אנשי הכת שישבה בקומראן, המזוהה עם המגילות.
“יש הרבה פיסות של מגילות שלא ברור איך צריך לחבר, ואם נחבר בין פיסות לא נכונות, זה עשוי לשנות דרמטית את המשמעות של כל מגילה“, מסביר פרופ’ רכבי, ״בהנחה ששרידים שיוצרו מאותה כבשה שייכים לאותה מגילה, זה כמו לחבר חלקים בפאזל״.
פרופ’ רכבי מציין כי אחת התגליות המשמעותיות ביותר התגלתה כאשר נמצאו שני קטעי קלף שנכתבו על עור פרה:
צילום: שי הלוי, רשות העתיקות
האתגר שבהרכבת פיסות עור זעירות למגילה אחת. שרידים ממגילה של ספר ישעיה מקומראן
“כמעט כל המגילות שדגמנו התגלו כעשויות מעור של כבשים, ולכן רוב המאמץ הושקע במשימה המאתגרת מאוד לנסות לחבר יחד שרידים שיוצרו מעור של כבשה מסוימת, ולהבדיל אותם גנטית משרידים שנכתבו על עור של כבשים אחרות, בעלות גנום כמעט זהה לחלוטין”, אומר פרופ’ רכבי. “שתי הדגימות שהתגלו כעשויות מפרה שייכות לשני קטעים מספר ירמיה, וחשבו בעבר שאחד מהקטעים האלה אמור להיות מחובר לקטע מגילה אחר, שגילינו שהוא עשוי מעור כבש. חוסר ההתאמה בין החיות הפריך את האפשרות הזו. מעבר לכך, פרות זקוקות להמון עשב ומים, ולכן סביר מאוד שעור הפרה לא יוצר באזור מדברי, אלא הובא למערות קומראן ממקום אחר. לממצא הזה יש חשיבות מכרעת, שכן קטעי עור הפרה של ספר ירמיה שהופרדו שייכים למגילות המשקפות נוסחים שונים של ספר ירמיה, הנבדלים גם מן הנוסח בתנ”ך שאנחנו מכירים“.
מקורותיה של המיסטיקה היהודית
“שירי עולת השבת היו כנראה רב-מכר במושגי העת העתיקה – בין המגילות נמצאו עשרה עותקים, יותר ממספר העותקים של כמה מספרי התנ”ך. אבל עדיין נשאלת השאלה האם החיבור היה ידוע לחברי הכת בלבד או גם מעבר להם. גם אחרי שנמצא הקטע ממצדה, היו שטענו כי פליטים מקומראן הגיעו למצדה עם אחת המגילות. ניתוח הדנ”א הוכיח שהמגילה ממצדה נכתבה על עור של כבשים מקבוצת בסיס (שיש לה דנ״א מיטוכונדריאלי דומה משותף) שונה מאלו שנמצאו במערות קומראן, והפירוש הסביר ביותר לכך הוא שהמגילה ממצדה לא הגיעה ממערות קומראן אלא ממקום אחר. תגליות אלו מלמדות ששירי עולת השבת היו מוכרים גם מחוץ לקהילה הספציפית שכתביה נמצאו במערות קומראן, ומחזקות את האפשרות שהמסורת המיסטית המשתקפת בשירי עולת השבת המשיכה לזרום בערוצים סמויים מן העין גם אחרי חורבן הבית, עד לימי הביניים“.
המחקר הנרחב שלפנינו יכול אפוא להציע מקור קדום ונפוץ בקהילה היהודית בארץ ישראל למיסטיקה ולחיבורים ליטורגיים מיסטיים עוד בימי הבית השני. חיבורים מיסטיים אלו לא היו ייחודיים לקהילות שהתבודדו במדבר יהודה אלא נפוצו כבר בקהילות שונות בשלהי ימי הבית השני.
צילום: שי הלוי, רשות העתיקותאלפי מגילות וקרעי קלף. מערה 11 בקומראן
לסיכום ממצאי המחקר
- התגלה שקטעי המגילות שנכתבו בשיטה האופיינית לכתבים הכיתתיים ממערות קומראן קשורים גנטית זה לזה, ושונים מקטעים אחרים שנכתבו בשיטות אחרות שנמצאו באותן מערות בקומראן. מגילות שהובאו מן החוץ כנראה משקפות את כלל התרבות של יהדות התקופה, ולא רק את העולם הרוחני של אנשי הכת המזוהה עם המגילות.
- התוצאות מלמדות על פתיחות החברה היהודית בימי הבית השני לנוסחים שונים של ספרי המקרא. הממצאים מחזקים את התפיסה שעבור היהודים שחיו בתקופה זו העיקר היה הפרשנות של משמעות הטקסט, לא הניסוח המדויק או הכתיב של התנ״ך.
- ניתוח השושלות הגנטיות השונות של החיות שמהן יוצרו המגילות תורם להבנת תולדות המיסטיקה היהודית הקדומה והשפעתה.
ההודעה המלאה פורסמה כהודעה לעיתונות על ידי רשות העתיקות ואונ’ תל-אביב ב-2/6/2020