שריפת התלמוד הגדולה בפריז

ט’ בתמוז ה’ד – 17 ביוני 1244

ספרי תלמוד רבים – המסורת מדברת על 20 או 24 עגלות מלאות מהם – הובאו לכיכר מרכזית בפריז ונשרפו. שריפת התלמוד הגדולה התרחשה כתוצאה ממאמציו של היהודי המומר ניקולס דונין, תלמידו של רבי יחיאל מפריז. דונין טען כי בתלמוד מופיעה מצווה לשנוא את הגויים, ושכנע את ראשי הכנסייה לקיים ויכוח בינו לבין ראשי הקהילה היהודית. בוויכוח נאלצו להשתתף מהצד היהודי רבי יחיאל מפריז ורבי משה מקוצי, והוא הסתיים – באופן לא מפתיע – בהפסד של היהודים. כתוצאה מההפסד הורתה הכנסייה על שריפת ספרי התלמוד. אירוע זה השאיר רושם רב על בני התקופה. המהר”ם מרוטנבורג, גדול תלמידיו של רבי יחיאל, כתב על מאורע זה את הקינה “שאלי שרופה באש לשלום אבליך”, ובספרי הלכה השתמרו גזרות על תענית שהותקנה בתאריך ט’ בתמוז לזכר השריפה. עבור לומדי התלמוד וחוקריו זהו בהחלט יום עצוב – קשה לשער איזה אוצרות נעלמו ללא שוב עם שריפתם של הספרים העתיקים בפריז.