הכרעה בח’אן יונס

ב’ בכסלו ה’רע”ז – 28 באוקטובר 1516

תל גמה, נחל הבשור

הכוח העות’מאני של הסולטן סלים הראשון הביס את הפרשים הממלוכיים ליד תל גמה בנגב המערבי. הממלכה הממלוכית המתפוררת שמרכזה היה במצרים התעקשה על לוחמת פרשים חמושים בחרבות, רמחים וקשתות, בעוד שהצבא העות’מאני אימץ את החידוש הצבאי של נשק חם וארטילריה. לאחר שהובסו בקרב מרג’ דאבק מצפון לחאלב בסוף אוגוסט, נסוגו הממלוכים למצרים.

כחלק מהאסטרטגיה שלהם – לצאת ולקדם את פני הצבאות המתקדמים, ולא לחכות להגעתם אל תוך ארצם – יצאו כ-10,000 פרשים ממצרים לקדם את פני חילות הסולטן. ליד תל גמה, מצפון מזרח לח’אן יונס, תקף כוח פרשים ממלוכי בהנהגת ג’נבירדי אל-ע’זאלי את הכוחות העות’מאניים, אולם ההתקפה נשברה במהרה, והממלוכים נסו אל מצרים. העות’מאנים שלטו למעשה על ארץ ישראל וסוריה הגדולה, ובחודש ינואר ניצחו בקרב רידניה במצרים, והשלימו את הכנעת האימפריה הממלוכית הקורסת.

ב-400 השנים הבאות שלטו העות’מאנים במזרח התיכון, והקץ על שלטונם בא רק בתום מלחמת העולם הראשונה.