ז’ באדר ה’תש”ב – 24 בפברואר 1942
הים השחור
האונייה סטרומה טוּבְּעה על ידי צוללת סובייטית בים השחור. סטרומה היתה ספינת נהרות בולגרית שנבנתה בניוקאסל באנגליה בשנת 1867, ושימשה בעיקר לשיט על הדנובה. בדצמבר 1941 העלו אנשי התנועה הרוויזיוניסטית ברומניה על הסטרומה הקשישה בת ה-74 כמעט 800 מעפילים פליטים מן המשטר הפשיסטי של יון אנטונסקו ברומניה. הספינה הפליגה בים השחור מנמל קונסטנצה הרומני לכיוון איסטנבול, אולם לאחר 4 ימי הפלגה שבת מנועה. היא נגררה לנמל איסטנבול, ובמשך חודשיים וחצי עגנה בנמל בתקווה לקבל סרטיפיקטים לנוסעיה לארץ ישראל. אולם התערבותו האישית של הלורד מוין, שר המושבות הבריטי, מנעה הוצאת סרטיפיקטים לנוסעים שהצטופפו על הספינה הישנה. כדי למנוע את גירושם, חיבלו המעפילים במנועי הספינה, אולם ב-23 בפברואר גררו הטורקים את הספינה הרעועה ללב ים ללא מנוע תקין, כשעל סיפונה מאות גברים, נשים וילדים חולים וללא מזון ומי שתייה. למחרת הוטבעה הספינה על ידי צוללת רוסית באמצעות טורפדו. כל נוסעיה טבעו בים, חוץ מהמעפיל הצעיר דוד סטוליאר, ששרד במים הקרים עד שנמשה בידי דייגים טורקים.
טביעת הסטרומה עוררה זעם גדול ביישוב הארצישראלי, וסימנה את הנציב העליון הרולד מקמייקל ואת הלורד מוין כמטרות להתנקשות בידי המחתרות העבריות, כנקמה על התנכלותם למעפילי הסטרומה.
בכמה ערים בארץ נקראו רחובות על שם “סטרומה”. בחולון נקראה כיכר מרכזית בשם “כיכר סטרומה”, ובמרכזה אנדרטה לנספים.