י”א במרחשוון ה’תר”ץ – 14 בנובמבר 1929
ירושלים
“הוועד להגנת מסגד אל אקצה” שלח מכתב המתייחס לכותל המערבי אל הרב הראשי. בעקבות ניסיונותיהם של המתפללים היהודים להציב ספסלים ולתקוע בשופר בסמטה הצרה של הכותל המערבי, ומכתבם של הרב קוק והראשון לציון הרב יעקב מאיר לנציב העליון סיר ג’והן צ’נסלור לפני יום הכיפורים, שלח מעומד אל חטיב ממשרדו של המופתי הירושלמי מכתב אל הרב הראשי.
“הבוראק המקודש (כינויו של הכותל בפי המוסלמים) הוא מקום מוסלמי טהור וחלק ממסגד אל אקצה הקדוש. אין לערער על בעלותם של המוסלמים על המקום הזה… הזכות הניתנת ליהודים לגשת אל המקום הזה בתור ביקור גרידא … הוא חסד הניתן להם על ידי המוסלמים“.
בהמשך המכתב מאיים הוועד כי ניסיונות של היהודים להתפלל בכותל בקול, לתקוע בשופר או להציב בו אבזרי תפילה או ספסלים – יביאו לתוצאות קשות והאחריות תיפול על ראש ההנהגה היהודית. ממשלת המנדט אסרה על היהודים לתקוע בשופר במוצאי יום הכיפורים, אך מדי שנה עד 1947 הצליחו היהודים להגניב שופר לתפילת נעילה ולתקוע בו, גם במחיר מעצר של התוקע לאחר מכן.
לא ידוע מה ענה הרב הראשי למכתב זה.