היא הייתה הכוכבת היפה והנחשקת ביותר בהוליווד, פרצופה התנוסס בענק על לוחות המודעות ושערוריות נקשרו בשמה. אולם לשחקנית היהודייה ילידת אוסטריה הדי לאמאר היו הרבה יותר מאשר פנים יפות וכישרון משחק – היא עשתה שימוש משמעותי גם במוח שלה והייתה אחראית להמצאות טכנולוגיות חשובות, ביניהן כאלה שכולנו משתמשים בהן עד היום

שתי סצנות, אשה אחת

התפאורה: אולם אירוח גדול, מרוהט במיטב הסגנון היוקרתי האירופי של שנות השלושים – נברשות קריסטל, שטיחים ססגוניים וכלי פורצלן סדורים על שולחן הסעודה הערוך לקראת מסיבת יום ההולדת של בעלת הבית. ברקע: ביצוע תזמורתי של ולס וינאי.

בעלת הבית מסתובבת בין המוזמנים הלבושים בהידור, שיערה החום הגלי גולש על כתפיה החשופות, המתנשאות מתוך שמלת ערב אדומה נוצצת, צווארה הדק והגבוה חבוק במחרוזת פנינים יקרה. היא מעפעפת כהרגלה בעיניה הירוקות, מבטה המצועף משווה לדמותה מראה של כוכבת יפה וחושנית. היא מגלגלת שיחה מחויכת עם אורח הכבוד שהוזמן לאירוע – הפיהרר הגרמני – והם משיקים כוסיות של יין מרלו. הוא מניף את כוסו לחיי המארחת היפהפייה, לחיי עסקת הנשק הגדולה שעתידה לחזק את הצבא הגרמני, לחיי אוסטריה שבקרוב תהיה נקייה מיהודים. אין לו מושג שהמארחת הצעירה החוגגת עכשיו את יום הולדתה שייכת גם היא לעם היהודי. לאיש מהנוכחים אין מושג כי בעוד שנים מעטות, בדיוק ביום שבו תחגוג מעבר לים את יום הולדתה ה־24, יתחולל בגרמניה ליל הבדולח. קאט.

סצנה חדשה:

התפאורה: חדר האוכל בווילה הוליוודית. עשן סיגריות, שולחן שעליו מונחים שרידיה של ארוחת הערב, זוגות אחדים יושבים סביבו ומנהלים שיחה מפוהקת.

ברקע: מוזיקה מכנית המנוגנת על פסנתרים אוטומטיים.

ליד שולחן הקפה הקטן יושב גבר כבן ארבעים בלבוש בוהמייני ולידו אישה צעירה ממנו בשמלת קיץ קלילה. על השולחן מונח עיתון שכותרתו הראשית מדווחת על התקדמות הבליץ הגרמני באירופה. השיער החום הגלי שוב גולש על כתפיה של האישה, אבל בעיניה הירוקות מתנוצץ הפעם מבט חד, חודר. היא מדברת על הקושי של בעלות הברית לשלוט מרחוק על פצצות טורפדו המשוגרות במטרה להטביע אניות וצוללות גרמניות, ועל האופן שבו משבשים הגרמנים את תדרי השידור המכוונים את הטורפדו. הגבר שמולה מחייך, מבין את הרעיון שהגתה ושולף מכיס מקטורנו פנקס ועט. הוא משרבט שרטוטים אחדים. היא מחייכת ומעפעפת בעיניה הירוקות. לימים ישמשו השרטוטים הללו בסיס לטכנולוגיות התקשורת המתקדמות בעולם.

קאט.

יופי עוצר נשימה, תדמית של כוכבנית הוליוודית והמצאות פורצות דרך. הדי לאמאר בתמונה מתוך הסרט ‘הקושרים' (The Conspirators). הסרט נוצר ב־1944, במהלך מלחמת העולם השנייה, ועלילתו פורסת פרשיית ריגול המתרחשת כביכול במהלך המלחמה. לאמאר שיחקה בסרט לצד כוכב נוסף יליד אוסטריה — פול הנריד

יופי עוצר נשימה, תדמית של כוכבנית הוליוודית והמצאות פורצות דרך. הדי לאמאר בתמונה מתוך הסרט 'הקושרים' (The Conspirators). הסרט נוצר ב־1944, במהלך מלחמת העולם השנייה, ועלילתו פורסת פרשיית ריגול המתרחשת כביכול במהלך המלחמה. לאמאר שיחקה בסרט לצד כוכב נוסף יליד אוסטריה — פול הנריד

בין היטלר להוליווד

הסצנות הללו היו יכולות להשתלב בקלות בתסריט של כותב יצירתי. אלא שהמציאות, כידוע, עולה על כל דמיון, גם על זה הרוחש במוחם הקודח של תסריטאים הוליוודיים, וחייה של הדי לאמאר, הכוכבת ההוליוודית שנחשבה במשך שנים לאישה היפה ביותר בתעשיית הקולנוע, היו ללא ספק יכולים לפרנס תסריט דרמטי, מפתיע ורב תהפוכות.

היא נולדה בווינה, בירת האימפריה האוסטרו־הונגרית, בשם הדוויג קייזלר. הימים היו ימי ראשיתה של מלחמת העולם הראשונה, אירופה הישנה עמדה להיחרב תוך זמן קצר ולעלות בעשן. השנה הייתה 1914, היום היה תשעה בנובמבר, תאריך שכעבור 24 שנים ייחרת בזיכרון היהודי כיום הרה אסון. הוריה – מנהל הבנק אמיל והפסנתרנית גרטרוד – היו יהודים מתבוללים, והדוויג גדלה הרחק ממסורת יהודית כלשהי.

הדי לאמר בת 7.

יופייה יוצא הדופן וכישרון המשחק שלה הובילו אותה ללמוד משחק בברלין, וב־1930, בהיותה בת 17 בלבד, כבר השתתפה בסרטה הראשון – הסרט הגרמני ׳זהב על הכביש׳ (Gold on the Street) – ובעקבותיו באו סרטים גרמניים וצ׳כיים נוספים.

אך לפרסום של ממש זכתה הדוויג רק ב־1933, בעקבות הסרט ׳אקסטזה׳, ולאו דווקא בשל כישרון המשחק שהפגינה בו. זה היה הסרט המסחרי הראשון ששולבו בו סצנות עירום, והשחקנית האוסטרית הצעירה שכיכבה בו משכה גם את תשומת לבם של מפיקים הוליוודיים מעבר לים, בין השאר בזכות סצנה ארוטית, סצנה שבקולנוע העכשווי הייתה נחשבת תמימה למדי, אולם באותם ימים נחשבה פרובוקטיבית ושערורייתית.

באותה שנה נישאה הדוויג לתעשיין הנשק העשיר פריץ מנדל – יהודי למחצה – שהיה הראשון מבין ששת הגברים שלהם נישאה במהלך השנים. פריץ, שמיהר לרכוש את כל עותקיו של הסרט השערורייתי בכיכובה של אשתו, עשה חיל בעסקיו באירופה ההולכת ומתחמשת לקראת הגדולה וההרסנית במלחמות, וניסה את כוחו גם בתכנון מטוס קרב ומערכות הנחיה וניווט. ביתם של סוחר הנשק המבוקש והשחקנית היפהפייה הפך למוקד חברתי תוסס, ועם שועי העולם שבאו בין כתליו נמנו לא אחרים מאשר אדולף היטלר ובניטו מוסוליני.

בספר ׳אקסטזה ואני׳ תיארה לאמאר את מנדל כגבר כוחני בעל תסביך שליטה שהקשה עליה להמשיך בקריירת המשחק, החזיק אותה למעשה כאסירה בבית האחוזה המפואר שלו ואילץ אותה להתלוות אליו כמעין קישוט לכל פגישה או אירוע חברתי. ב־1937 לא יכלה הדוויג לסבול עוד את החיים עם מנדל, ועליית הנאצים לשלטון באוסטריה סיכנה אותה בשל מוצאה היהודי. בביוגרפיה סיפרה כי התחפשה למשרתת שלה וכך הצליחה להימלט, אולם היו שטענו כי שכנעה את מנדל לאפשר לה לענוד את כל תכשיטיה למסיבה ונמלטה יחד אתם. כך או כך, הדוויג הגיעה לפריז ומשם נסעה ללונדון.

עם התחזקות כוחם של הנאצים נאלץ פריץ מנדל להימלט אף הוא מפניהם, והוא היגר לארגנטינה. מנדל בבואנוס איירס

עם התחזקות כוחם של הנאצים נאלץ פריץ מנדל להימלט אף הוא מפניהם, והוא היגר לארגנטינה. מנדל בבואנוס איירס

האישה היפה בעולם

בלונדון התגרשה הדוויג ממנדל והחלה לעבוד עם הבמאי הנודע ססיל דה מיל, וזה בחר עבורה את שם הבמה הדי לאמאר, על שם השחקנית המנוחה ברברה לה מאר. ב־1938 היא עברה להוליווד – בירת הקולנוע של ארצות הברית – ובשנים הבאות כיכבה בסרטים רבים לצד כוכבי על כמו קלארק גייבל. המפורסם בסרטים שבהם שיחקה בארצות הברית הוא ׳שמשון ודלילה׳ (1949), שבו גילמה את דלילה הפתיינית. היא אפילו הייתה הבחירה הראשונה לתפקיד הנשי הראשי בסרט המופת ׳קזבלנקה׳, ורק חוסר מזל הפקיע ממנה בסופו של דבר את ההשתתפות בהצלחה קולנועית זו.

הדי לאמר בחברת קלארק גייבל בסרט קומראד X מ-1940 בו השתתפו שניהם

הדי לאמר בחברת קלארק גייבל בסרט קומראד X מ-1940 בו השתתפו שניהם

במשך שנים נחשבה לאמאר לשחקנית היפה ביותר בהוליווד, והכינוי ׳האישה היפה בעולם הקולנוע׳ דבק בה. עם זאת, היא מעולם לא זכתה בפרס האוסקר ואפילו לא הייתה מועמדת לפרס, ויכולת המשחק שלה נחשבה איכותית פחות מזו של הכוכבות הגדולות של הוליווד כמו קתרין הפבורן, ויוויאן לי, בטי דיוויס ואינגריד ברגמן. עם פרסי אוסקר או בלעדיהם, לאורך השנים השתתפה לאמאר בכשלושים סרטים אשר רבים מהם זכו להצלחה מסחרית גדולה, והיא נחשבה לאחת הכוכבות המצליחות בהוליווד בשנות השלושים והארבעים.  רק בשנות החמישים החלה הקריירה שלה לדעוך, וב־1958 צולם הסרט האחרון שבו השתתפה.

התפקיד המוכר ביותר שגילמה הדי לאמאר היה דלילה בסרט ‘שמשון ודלילה'. הסרט יצא לאקרנים ב־1949 והיא כיכבה בו לצד ויקטור מצ'ור שגילם את שמשון. הדימוי הפרובוקטיבי של הדי התאים כמו כפפה ליד לדמותה של דלילה הפתיינית. תמונה מתוך הסרט

כדי להגביר את הצלחתם המסחרית של סרטיה טרחו המפיקים ויח״צני התקופה לשווק את דמותה ככוכבת זוהרת אך קלת דעת, יפה וטיפשה – דימוי שהתאים למה שציפה הקהל האמריקני משחקניות באותם ימים, ואולי גם כיום. היא עצמה אחראית לאחד הציטוטים ההוליוודיים המפורסמים הרווי בהומור עצמי שלפיו ״כל אחת יכולה להיות כוכבת הוליוודית. כל שעליה לעשות הוא לעפעף בעיניה ולהיראות טיפשה״. ואכן, פרטים רבים בסיפור חייה הולמים תדמית זו. היא נישאה כאמור לשישה גברים שונים, עם השני שבהם אימצה את בנה ג׳יימס ועם השלישי הביאה לעולם שני בנים נוספים – אנתוני ודניס. ב־1966 הייתה שותפה בפרסום אוטוביוגרפיה עסיסית בשם ׳אקסטזה ואני׳, שהפכה כצפוי לרב מכר. פעמיים – בשנים 1966 ו־1991 – נעצרה בעוון גנבה של פריטים קלי ערך מחנויות, אם כי אף אחד מהמקרים לא הסתיים בהרשעתה.

הדי לאמאר האריכה ימים. היא הייתה מעורבת בפרשיות רכילות ובפרשיות משפטיות אחדות, ושמה ותמונתה שימשו פעמים אחדות בפרסומות ובקידום מכירות אפילו בשנות התשעים. לאחר מותה בשיבה טובה בשנת 2000 בביתה שפלורידה פוזר אפרה על פי בקשתה ביערות וינה מולדתה, וכך, בדממה פסטורלית, הגיע סיפור חייה הסוער לסיומו.

הדי לאמאר נוחתת בפריז, שנות החמישיםGettyImages

הדי לאמאר נוחתת בפריז, שנות החמישים

מה הקשר בין פסנתר לבין טורפדו?

אך למעשה סיפור החיים של לאמאר היה רחוק מלהיות סיפור חיים קלסי של שחקנית קולנוע מצודדת וקלת דעת, ומתברר כי מאחורי תדמית היפה והטיפשה שטופחה עבורה בקפדנות הסתתרה ממציאה מבריקה ויצירתית.

בימים שבהם חייתה לצדו של פריץ מנדל באירופה המתחמשת, באותן ארוחות ערב שבהן אירחה אנשי צבא ומדינאים, נחשפה הדי לשיחות בנושא הנדסת בקרה של פצצות רדיו מונחות – תחום שמנדל היה מעורב בו כתעשיין. איש לא חשד בכך שהיפהפייה שהייתה תלויה על זרועו של מנדל כקישוט מקשיבה היטב לשיחות אלה ולומדת.

שנים אחדות אחר כך, ביוני 1940, לאחר שכבר היגרה לארצות הברית, פגשה לאמאר בארוחת ערב את ג׳ורג׳ אנת׳יל, מוזיקאי אמריקני ממוצא פרוסי. בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה פיתח אנת׳יל קריירה מוזיקלית בגרמניה ובצרפת ועסק בהלחנה בסגנון מודרניסטי תוך שימוש בפסנתרים אוטומטיים, בתיבות נגינה מכניות ובשילוב בין כלי נגינה קלסיים לבין קולות מלחמתיים של מטוסים וצופרי אזעקה. בין השאר הלחין יצירה מוזיקלית שבה הפעיל מרחוק 16 פסנתרים שניגנו בסנכרון מלא. עם שובו לארצות הברית השתלב בתעשיית הקולנוע כפסנתרן וכמלחין מוזיקת רקע לסרטים.

ג'ורג' אנת'יל מלחין על יד הפסנתר, שנות הארבעים. באדיבות עזבון ג'ורג' אנת'יל

ג'ורג' אנת'יל מלחין על יד הפסנתר, שנות הארבעים.
באדיבות עזבון ג'ורג' אנת'יל

באותה ארוחה שבה פגשה בו הדי לאמאר היא הביעה עניין בעבודתו המוזיקלית, ועד מהרה הבינה כי הרעיון שעמד בבסיס הטכנולוגיה ששימשה אותו ביצירותיו יכול להניב פתרון לבעיה שהקשתה באותם ימים על השימוש בפצצות מונחות ובטורפדות. פצצות אלה, שהיוו נשק מרכזי בניסיונות לנטרל ספינות מלחמה וצוללות, שוגרו מרחוק והונחו אל יעדן באמצעות תדרי רדיו. אלא שקרה לא פעם שספינות או צוללות שלעברן שוגרו הפצצות קלטו את תדר השיגור, שיבשו אותו וכך סטו הפצצות ממסלולן והתפוצצו הרחק ממטרתן.

הדי לאמאר הצליחה למצוא כיוון מקורי לפתרון בעיה צבאית זו באמצעות טכנולוגיית תפעול הפסנתרים ותיבות הנגינה של אנת׳יל. כדי להפעיל את כלי הנגינה הללו מרחוק יצר אנת׳יל גלילי נייר מחורצים שעליהם קודדו תווי היצירות המוזיקליות מראש. כל כלי הנגינה שהשתתפו ביצירה דילגו מתו לתו, וכיוון שכולם עשו זאת בו זמנית המנגינה שהופקה הייתה מסונכרנת והרמונית. הדי הבינה כי ניתן לגרום גם למשגרי הפצצות ולפצצות המשוגרות מהם לדלג מתדר רדיו אחד למשנהו, וכך למנוע את יכולת השיבוש של התדרים על ידי האויב. הרעיון היה ליצור מנגנון מכני שיוכנס הן למשגר והן לפצצה, וידלג בין תדרי רדיו שונים באופן מסונכרן.

במשך כחצי שנה עבדו הדי לאמאר וג׳ורג׳ אנת׳יל על פיתוח המצאה משותפת שתיישם את הרעיון. הם נעזרו בפרופסור להנדסה מקליפורניה שסייע להם בליטושו, ובאחיו של אנת׳יל – מדינאי בכיר ששימש נציג משרד החוץ האמריקני באירופה והיה בקיא בטכנולוגיות צבאיות. כעבור חצי שנה שלחו השניים תיאור של המצאתם למועצה הלאומית להמצאות בוושינגטון, ובאוגוסט 1941 נרשם על שמם פטנט על ׳מערכת תקשורת סודית׳. אלא שחיל הים האמריקני לא מיהר לאמץ את מה שכונה על ידי שוביניסטים צרי עין במערכת הביטחון האמריקנית ׳השטות של הדי׳. נציגי החיל שבדקו את ההמצאה טענו כי היא מסורבלת וכי השימוש בה אינו מעשי, שכן החדרת המנגנון המכני לשינוי תדרים לתוך הפצצות יכביד עליהן מאוד, ומשום כך דחו את הממציאים על הסף.

התרשים המקורי מ־1942 של המצאתם של הדי לאמאר וג'ורג' אנת'יל

התרשים המקורי מ־1942 של המצאתם של הדי לאמאר וג'ורג' אנת'יל

במהלך המלחמה ביקשה לאמאר להצטרף לוועדת הממציאים הלאומית של ארצות הברית ולתרום את חלקה בתחום ההמצאות למען הניצחון במלחמה, אלא שחבר הוועדה הממציא צ׳רלס קטרינג דחה את בקשתה על הסף וקבע – כמה סמלי ואירוני – כי לאמאר תתרום יותר למאמץ המלחמתי אם תגייס את יופייה המפורסם למכירת איגרות חוב למען המלחמה. לאמאר אכן התגייסה לתפקיד זה וגייסה סכומי כסף נכבדים.

למרות היחס המזלזל לא הושלכה ההמצאה של לאמאר ואנת׳יל לפח האשפה. כעבור שנים, בזמן משבר הטילים עם קובה ב־1962, לאחר שכבר הומצא הטרנזיסטור וניתן היה לשלוט בתדרים באמצעים אלקטרוניים ולא מכניים, החל הצי האמריקני להשתמש בהמצאתם של לאמאר ואנת׳יל והצפין בפצצות מידע אלחוטי. למגינת לבם של השניים הדבר היה שלוש שנים לאחר פקיעת תוקפו של הפטנט, כך שהם לא הרוויחו מהשימוש בו ולו סנט אחד.

ספינת קרב אמריקנית משגרת טורפדו במהלך מלחמת העולם השנייה

ספינת קרב אמריקנית משגרת טורפדו במהלך מלחמת העולם השנייה

הרעיון שמאחורי ה-GPS

לא חלפו שנים רבות, ובראשית שנות השמונים החל השימוש בשיטת פיצול התדרים לחדור גם לתחום האזרחי. שיטה זו עמדה בבסיס המצאתם של הטלפון הנייד, הטלפונים הסלולריים מהדור השני, הבלוטוס ומכשירי ה־GPS לניווט לווייני. פיזור האותות האלחוטיים אִפשר גם את יצירת פסי התקשורת הרחבים, ופיזור האותות ואיחודם מחדש מאפשרים גם היום העברת שיחות רבות יותר על פס שידור אחד, מונעים את שיבוש התדרים ותומכים בשמירת פרטיות השיחה בין המקור המשדר למקור הקולט. בשל כך זכתה הדי לאמאר ב־1997, בהיותה בת 83, באות הוקרה מארגון EFF העוסק בהגנה על הפרטיות בתחומי המחשוב והתקשורת.

הדי לאמאר זכורה אולי בעיקר כמי שגילמה את דלילה הקולנועית, שחקנית יפת תואר שהייתה בין הראשונות לחשוף יותר מטפח מגופה, אך היא הייתה ללא ספק לא רק ׳פנים יפות׳. כל שיחה מטלפון נייד וכל נסיעה המכוונת באמצעות מכשיר לניווט לווייני חייבים את קיומם לרעיון המבריק שהגתה באותה ארוחת ערב ביוני 1940.

עשרה דברים שלא ידעתם על הדי לאמאר