שינוי מהותי
צמד היצירות ההלכתיות המרכזיות של רבי יוסף קארו – ‘בית יוסף’ ו’שולחן ערוך’ – שינו באופן מהותי את השיח ההלכתי מאז ועד היום. מבחינות רבות הן מהוות את קו הגבול השברירי בין מה שמכונה ‘תקופת הראשונים’ למה שמכונה ‘תקופת האחרונים’ בהיסטוריה של היצירה ההלכתית היהודית. מאז שהופצו שני החיבורים באמצע המאה ה-16 לא ניתן לדון בהלכה מבלי להתייחס למה שנאמר בהם, בין אם בהסכמה ובין אם במחלוקת. ההשפעה הרבה של צמד הספרים החשובים שלובה בטכנולוגיה שאפשרה הפצה מהירה שלהם בזמן קצר ובעותקים זהים בכל רחבי העולם היהודי – טכנולוגיית הדפוס החדשה.
עשורים בודדים לאחר שגוטנברג השיק את טכנולוגיית הדפוס החדישה שלו נולד ב-1488 בפורטוגל בן לאפרים קארו, בן למשפחת רבנים שהגיעה לשם מקסטיליה ושמו יוסף. ארבע שנים מאוחר יותר גורשו יהודי ספרד, וב-1498 חרבה גם קהילת פורטוגל שחויבה כולה להתנצר, ומהמרכז היהודי החשוב באי האיברי נותרה רק תפארת העבר. משפחת קארו, ואתה יוסף הצעיר, המשיכה במסעותיה ונדדה כמו המוני יהודים אחרים אל האימפריה העות’מאנית שאפשרה ליהודים לשמור על דתם. יוסף למד תורה מפיו של דודו, רבי יצחק קארו.
---נולד למשפחה שמקורה בקסטיליה ונדד לאורך אגן הים התיכון. סמל ממלכת קסטיליה
כשם שכיום הילדים נולדים למציאות שיש בה אינטרנט ומבינים את הטכנולוגיה אחרת מאלה שפגשו אותה בשלב מאוחר יותר בחייהם, כך רבי יוסף קארו גדל במציאות שבה התהוותה תרבות הדפוס. הדפוס העברי החל באיטליה ומשם הגיע לספרד ולפורטוגל. מבחינות רבות הייתה טכנולוגיית הדפוס החדשה המשך ישיר של תעשיית העתקת הספרים ההמונית שקדמה לה, אך מבחינות אחרות הייתה מהפכת הדפוס חידוש מוחלט: האפשרות להדפיס עותקים רבים של אותו ספר בעלות נמוכה מאוד בהשוואה להעתקה ידנית שינתה מהותית את עולם הידע והלמידה. כישרונותיו הרבים והייחודיים של רבי יוסף קארו הפכו אותו לא רק לגאון תורני ולפוסק חשוב, אלא גם למי שידע להשתמש בטכנולוגיה החדשה באופן יוצא דופן לזמנו, שהשפיע מאוד על המשך הפצת הידע התורני בדפוס.
בשנת רפ”ב (1522) התגורר רבי יוסף קארו הצעיר באדירנה, היא אדריאנופול. בתקופה זו הייתה אדריאנופול עיר מרכזית, ועד כיבוש קונסטנטינופול ב-1453 שימשה גם בירתה של האימפריה העות’מאנית שהתפשטה בעקבות כיבושיה.
----גם רבי שלמה הלוי אלקבץ – מחבר ‘לכה דודי’, תושב צפת ובן זמנו של רבי יוסף קארו – היה בן למשפחה מקסטיליה שהיגרה לממלכה העות’מאנית. סבו של רבי שלמה היה בעל בית דפוס בגוודלחרה. דפים מדפוס אלקבץ בקסטיליה, בית המכירות קדם
מפעל הכינוס
בזכות הדפוס ובזכות נדודיו נחשף רבי יוסף הצעיר ליצירה תורנית של חכמים מקהילות שונות. הוא לא ראה בריבוי הגדול של ספרי היצירה התורנית ברכה אלא תקלה. לדעתו האידאל היה ספר המכיל מידע הלכתי חד משמעי שיאפשר קבלת הכרעות. העובדה שמחברי הספרים כתבו את דעתם בלי להתייחס לשיטות שבספרים מקבילים הפריעה לו במיוחד, שכן במצב כזה רק מי שילמד את כל הספרים יוכל לדעת מהן השיטות שביניהן צריך להכריע. את הבעיה הזו ביקש לפתור בפרויקט שבו החל באדריאנופול ושעתיד היה להעסיק אותו במשך שנים ארוכות: יצירת חיבור אחד שיכיל את כל הידע ההלכתי הקיים ממקורותיו ועד להכרעת הדין. הספר, שנקרא לימים ‘בית יוסף’, נועד לרכז יחד את המקורות התלמודיים לכל דין, ואת שלל הדעות ההלכתיות השונות לגביו, במטרה לאפשר הכרעה ברורה ומבוססת. תהליך הכתיבה היה ארוך מאוד. הגרסה הראשונית של בית יוסף הייתה מוכנה כעבור עשרים שנה, ואילו הגרסה הסופית הושלמה בצפת 32 שנה אחרי תחילת העבודה באדריאנופול.
המודעות של רבי יוסף קארו לכוחה של הטכנולוגיה שכינה ‘עט ברזל ועופרת בדפוס’ מתבטאת בצורה מפורשת בהקדמתו לבית יוסף, שבה תיאר את מטרותיו, את יעדיו ואת שיטות עבודתו:
והנה בא לידי קצת תשובות הרשב”א כתובות בעט ברזל ועופרת בדפוס וכתוב בתחילתן שהם תשובות הרמב”ן. וכשאני כותב מאותן תשובות, אף על פי שאני יודע שהיא תשובת הרשב”א אני כותב: כתוב בתשובות להרמב”ן, לפי שספרי הדפוס מצויים ביד כל אדם, ומי שירצה לעיין לשון התשובה עצמה יוכל לעמוד עליה.
כלומר, בשל האחידות שיוצר הדפוס ובשל תפוצתו הרחבה בחר רבי יוסף קארו להשתמש בכותר שבחרו המדפיסים לספר, למרות שמדובר בטעות. על אף הידיעה המוצהרת שהוא מתייחס לטקסט שנכתב על ידי הרשב”א הוא יקרא לו בספרו בשם המטעה ‘תשובות להרמב”ן’, משום שזו כותרת הספר שבו השתמש, והוא הניח כי כך הוא זמין לקוראיו שלו. הבנתו של רבי יוסף קארו את כוחו של הדפוס כמייצר סטנדרט אחיד היא כנראה גם זו שעמדה בבסיס יצירת הספר בית יוסף כולו: לשנות מן היסוד את האופן שבו לומדים הלכה בכל רחבי העולם היהודי.
---פרטים מעטים ידועים על חייו של רבי יוסף קארו, וגם דיוקנו צויר שנים רבות אחרי פטירתו
בסוף ההקדמה לבית יוסף ציין רבי יוסף קארו שני טעמים לקריאת החיבור בשמו שלו: הטעם הראשון, רמז לפעילותו של יוסף המקראי. איסוף כל מקורות ההלכה וארגונם מחדש מקביל לאיסוף התבואה שארגן יוסף במצרים. כשם שאיסוף התבואה אל בית יוסף המקראי סיפק את הצרכים הפיזיים של בני התקופה, כך איסוף כל מקורות ההלכה ב’בית יוסף’ יספק את הצרכים הרוחניים של העם היהודי. והטעם השני, חשיבותו של הספר כגולת הכותרת של יצירתו: “ועוד טעם שני כי זה חלקי מכל עמלי והוא ביתי בעולם הזה ובעולם הבא”.
שורה זו חושפת טפח ומסתירה טפחיים. רבי יוסף קארו לא היה רק איש הלכה, אלא עסק גם בתורת הנסתר. בין היתר הוא זכה בעקביות להתגלויות של מגיד, שלעתים התגלה אליו בדמות המשנָה ששינן כדי לזכות להתגלות. עדות לקיומו של מגיד כזה שהתגלה אליו יש בידינו עוד מימי חייו. כך למשל באיגרת שכתב רבי שלמה אלקבץ מסופר כי במהלך תיקון ליל שבועות בסלוניקי – שהוא תיקון ליל שבועות הקדום ביותר הידוע לנו – שמעו בני החבורה כולה דברי התגלות מפי רבי יוסף קארו. קיומן של רשימות שכתב רבי יוסף קארו בעקבות התגלויות אלה היה ידוע, אולם מהדורותיו הראשונות של הספר ‘מגיד מישרים’ הודפסו רק באמצע המאה ה-17. במשך מאות שנים ניטש ויכוח על שאלת האותנטיות של הספר ועל מהימנות השיוך שלו לרבי יוסף קארו, אולם בעשורים האחרונים מסכימים החוקרים שאכן מדובר בקטעים פרי עטו שנכתבו בעקבות ההתגלויות שהיה ידוע על קיומן. בין היתר מספר רבי יוסף קארו במגיד מישרים על יחסו של המגיד למפעלו ההלכתי:
עוד אמר לי שיעזרני לגמור חיבורי בלי שום טעות וסיג ושיאירו בו עיני כל ישראל, ושאקרא אותו בית יוסף כי הוא שמו הראוי לו, כי הוא ביתי בעולם הזה ובעולם הבא (‘מגיד מישרים’, מהדורה קמא, פרשת ויקהל).
צילום: דון טוריביובית יוסף. המסורת מציינת את הבית הזה כבית שבו התגורר רבי יוסף קארו בצפת
על קו צפת ונציה
במקביל לכתיבת בית יוסף המשיך רבי יוסף קארו ללמוד וללמד באזור אדריאנופול וסלוניקי, והחל להשיב על שאלות הלכתיות ששלחו אליו חכמים שונים. בשנות השלושים של המאה ה-16 עלה רבי יוסף קארו לארץ והשתקע בצפת. הוא חי בעיר ובסביבותיה קרוב לארבעים שנה, עד לפטירתו בי”ג בניסן של”ה (1575) בגיל 87, גיל מופלג במונחים של המאה ה-16. בשנותיו בצפת עמד רבי יוסף קארו בראש ישיבה ושימש דיין בבית הדין המקומי שהיווה סמכות מרכזית לא רק ליהודי הארץ אלא ליהודים ברחבי העולם. באותם ימים הייתה צפת אבן שואבת לחכמים רבים, ובין היתר הפכה מוקד ליצירה קבלית מהפכנית. כשרבי יוסף קארו הגיע לצפת כבר התגורר בה המקובל החשוב רבי משה קרדוברו (רמ”ק), וב-1570 הגיע אליה גם רבי יצחק לוריא, האר”י הקדוש. האר”י נפטר שנתיים בלבד לאחר שהגיע לצפת, אולם הדיה של היצירה החשובה שפיתח בשנים אלה בפרשנות הזוהר הם הכוח המניע של לימוד הקבלה מאז ועד היום. רבי יוסף קארו כבר היה בן למעלה משמונים בעת שהאר”י הצעיר הגיע לצפת בגיל 36, אך הם הכירו אישית וכנראה שגם נוצרו ביניהם קשרי חיתון.
---מרבית הספרים שיצאו לאור בחייו הודפסו בבית הדפוס של אלויז ברגדין בוונציה. השירות הבולאי השתמש בסמלו של המדפיס כשהנפיק בול לרגל 400 שנה לצאתו של הספר שולחן ערוך לאור. שער חלק חושן משפט של שולחן ערוך משנת שכ”ה והבול הישראלי משנת תשכ”ה (1965)
---מצפת דאג רבי יוסף קארו להדפסת ספרו, שהייתה חלק בלתי נפרד מיצירתו. הספר לא הודפס בפני עצמו, אלא כפירוש לספר אחר: ‘ארבעה טורים’ – ובקיצור ‘טור’ – שכתב רבי יעקב בן אשר. כמאתיים שנה קודם לכן. נוסח ספר הטורים הודפס באות גדולה במרכז הדף, וסביבו, בכתב רש”י, הודפס החיבור בית יוסף. ספרו של רבי יעקב בן אשר יצר חלוקה נושאית של ענייני ההלכה “הנוהגים בזמן הזה” לארבעה טורים העוסקים בארבעה תחומים שונים. כל חלק מחולק לפרקים, המכונים סימנים, ובכל הלכה הביא רבי יעקב את שיטות השונות של הפוסקים המרכזיים שקדמו לו, ובראש ובראשונה את שיטת אביו רבנו אשר – הרא”ש. רבי יוסף קארו בחר להיצמד לארבעת הטורים כתשתית לכתיבתו. הוא הלך בעקבות נושאי הסימנים השונים בספר ארבעה טורים, איתר את מקורותיהם בתלמוד, אסף את מכלול השיטות ההלכתיות – אלה שהוזכרו בטור ואלה שלא – והכריע באמצעות כללי פסיקה שיצר.
עוד לפני שהשלים את עריכת החיבור כולו דאג רבי יוסף קארו לשלוח שליחים לוונציה, ובהמשך לסביונטה, כדי להדפיס את הכרכים המוכנים מתוך בית יוסף. החלק הראשון – אורח חיים – הודפס בשנת ש”י (1550), חלק יורה דעה הודפס שנה אחר כך, וכעבור שנתיים נוספות הודפס חלק אבן העזר. רק בשנת שי”ט (1559) הודפס החלק הרביעי והאחרון – חושן משפט. עריכת חלק זה הושלמה בשנת שי”ד (1554), לאחר ששלושת החלקים הראשונים כבר הודפסו.
בעמוד השער של חלק חושן משפט כתבו מדפיסי המהדורה הראשונה:
ועם היות כי הרב המחבר הפליא לעשות ולא הניח לנו מקום להתגדר בו, מכל מקום להיות מנהג בעלי הדפוס ליפות המלאכה שיעור מה שאפשר, לכן כדי להקל הטורח מעל המעיינים והמבקשים איזה דינים סדרנו דרך סלולה לפני כל אדם, ולא יצטרך בבקשו איזה דין לקרוא כל הסימן מהטור מראשו ועד לסופו ולא כל פירוש הרב המחבר. ובשביל כך סימננו פרטי רמזי הדינין דרך א’ ב’ ג’ בלוח הסימנים, ואחר כך עשינו כמו כן סימניות בתוך הספר. ואותם הסימנים עצמם עשינום בתוך הביאור, באופן כי כל מבקש דרך משל דין אחד רשום בלוח בסימן ג’ ימצאנו בפנים בסימן ג’ וגם בתוך הפירוש בסימן ג’ ובתוכו ילמד די מחסורו אשר יחסר לו.
תיאור מסורבל זה נועד להסביר במלים את מנגנון הארגון שכולנו מכירים היטב, שכן מאז שהומצא הוא הפך לסימון מוסכם. מדפיסי חלק חושן משפט המציאו שיטה לסימון הקטעים השונים בטור, כך שיהיה ברור למעיינים בבית יוסף איזה קטע בבית יוסף מתייחס לכל קטע בטור. אפשר אולי לראות בסימון זה – בניגוד לטקסט הרציף בטור ובבית יוסף בשלושת החלקים הקודמים – צעד לקראת הסעיפים הממוספרים שרבי יוסף יצר בספרו שולחן ערוך בשנים הבאות. מעניין במיוחד לשים לב לתחילת דבריהם של המדפיסים: מעורבותו הרבה של המחבר בהתקנת ספרו לדפוס הציבה אתגר משמעותי בפני המדפיסים שרצו להותיר את חותמם בספר.
החיבור בין כתיבת בית יוסף להדפסתו בולט גם בהתגלויות אחדות של המגיד שעליהן כתב רבי יוסף קארו במגיד מישרים. כך למשל אומר לו המגיד:
ואזכך לגמור כל חיבוריך ופסקיך נקיים מכל סיג וטעות, ולהדפיסם ולפשטם בכל גבול ישראל (‘מגיד מישרים’, מהדורה קמא, פרשת בשלח).
לבוא לקראת הקוראים
בשנים שאחרי השלמת ספרו בית יוסף עבד רבי יוסף קארו על יצירת ספר קטן – שולחן ערוך. ספר זה נועד להיות תמצות הדיון בספר בית יוסף, לשמש כלי עזר לזיכרון עבור לומדי בית יוסף ולהוות ספר הלכה תמציתי ליהודים שאינם מלומדים. המהדורה הראשונה של שולחן ערוך הודפסה ב-1565, לאחר שבתי הדפוס העבריים באיטליה שבו לעבודה בכפוף לכללי צנזורה חדשים אחרי הפסקה ארוכה שבה לא פעלו, וייתכן שהוא היה הספר העברי הראשון שהוכן מראש על ידי המחבר מתוך היכרות עם מגבלות הצנזורה.
הקשר בין רבי יוסף קארו לקוראיו לא היה מבוסס רק על ציפיותיו באשר לאופן שבו יקראו את הספר, הוא גם הקשיב לאופנים שבו קראו אותו בפועל. במהדורות הראשונות של ספרו ‘בדק הבית’ (ראו מסגרת) מובאת בסוף הספר התכתבות בין רבי יוסף קארו לבין רבי אברהם אפומאדו ממצרים. ההתכתבות נערכה בין הדפסת חלק אורח חיים ב-1550 לבין השלמת עריכתו של חלק חושן משפט ב-1554. במכתב ארוך סיפר רבי אברהם לרבי יוסף על דיון שנערך בין חכמי מצרים בעת שישבו בסוכה ועסקו בסימן האחרון של חלק אורח חיים. החכמים התקשו להבין את הבסיס לדברי רבי יוסף קארו בדברי הטור והתלמוד וניסו להסביר אותם. רבי אברהם שטח בפני רבי יוסף קארו את הפתרונות שעלו בסוכה, וביקש את התייחסותו של רבי יוסף אליהם. במכתב התגובה מודה רבי יוסף קארו לרבי אברהם על העיון המפורט בספרו, אולם חושף שההסבר לקושיות הוא פשוט: הטקסט הנדפס הוא תוצאה של תקלה בהעתקת דבריו. רבי יוסף קארו אף ביקש מרבי אברהם אפומאדו לסייע לו בהפצת התיקון בין הלומדים באזור מגוריו, מתוך הבנה שיעבור זמן רב עד שיעלה בידו לכתוב הגהות מסודרות לספרו, כמו ההגהות שנאספו לבסוף בספר ‘בדק הבית’. בתיאור השתלשלות התקלה אנו זוכים לשיקוף נדיר של תהליכי העבודה במהלך כתיבת בית יוסף:
כי הנוסחה שהייתה לפניי במהדורה קמא [במהדורה הראשונה] הייתה נוסחת איטליה … אחר כך ה’ אינה לידי ספר הטור שכתוב בו … ועל פי הנוסחה ההיא הגהתי את ספר הטור ממנו הועתק ספר הדפוס אשר לי, ואז רשמתי בהעברת הקלמוס על מה שכתבתי בביאורי וכתבתי מבחוץ כלשון הזה (‘בדק הבית’, מהדורת סלוניקי שס”ה, עב ע”ב, עג ע”א).
---קשה למנות את מספר המהדורות של ספריו. מהדורה של הספר ארבעה טורים עם פירוש בית יוסף שהודפסה בהורדנה (גרודנו) בתקפ”א (1821)
רבי יוסף קארו היה מודע להבדלים בין מהדורות, ולכן השווה ביניהן בנקודות שבהן הטקסט עורר קושיות. בעקבות הנוסח החדש של ספר ארבעה טורים שהגיע לידיו הוא שינה את מה שכתב בבית יוסף, אך הוא לא עשה זאת על גיליון חדש אלא מחק חלק מהטקסט של בית יוסף וכתב במקומו תוספת בשולי הדף. במקרה המדובר כנראה שהתיקון לא הוכנס כראוי לסדר, וכך הודפס קטע שאכן אינו הגיוני, שכן חסרים בו חלקים. רבי יוסף קארו שמח על ההזדמנות לתקן את הטעות, וכאמור ביקש עזרה בהפצת התיקון, אך בה בעת התייחס לטעויות מסוג זה כחלק בלתי נפרד מהדפסת ספר. הוא אף כתב לרבי אברהם אפומאדו:
וכמה מדברים כיוצא באלו אירעו לגדולי עולם אשר קטנם עבה ממתנינו, ואפילו בתלמודנו הקדוש נמצאו בו גרסאות חולקות לאין מספר לסיבת בלבול העתקת הסופרים (שם, עג ע”א).
ההבנה שטעויות הן חלק בלתי נפרד מהדפסת ספר לא גרעה מהרצון שלו לתקן את הטעויות, אלא הובילה אותו לתכנן פרסום של תיקונים, שוב באמצעות הדפוס.
---המדפיסים העידו כי המחבר הותיר את חותמו גם על מלאכת ההדפסה ולא רק על תוכן הספר. חתימת ידו של רבי יוסף קארו
מראשונים לאחרונים
הבנתו העמוקה של רבי יוסף קארו את עולם הדפוס ואת האפשרויות שפתח, והמודעות שלו להשפעה הרחבה שהייתה לטכנולוגיה החדשה על הנגישות לספרות הלכתית, היו חלק בלתי נפרד מהיצירה של ספריו בית יוסף ושולחן ערוך. כדרכם של אנשים שמבינים את הטכנולוגיות החדשות מהר יותר מרוב הסובבים אותם, הוא עיצב את האופן שבו ייעשה שימוש בטכנולוגיית הדפוס לאחר פרסום ספריו.
הדפוס השפיע על רבי יוסף קארו גם בכך שקבע את גבולות ספרייתו. ממיפוי הספרים של כותבים אשכנזים שבהם השתמש רבי יוסף קארו בכתיבת בית יוסף עולה כי למעט ספרי שאלות ותשובות של כותבים אשכנזים שהוא לא ציין את מקורם ולא כתב אם הופיעו בספר כלשהו, הוא הביא רק מדבריהם של חכמי אשכנז שהופיעו בדפוס. מעניין לציין כי הספרים של חכמי אשכנז שבהם הרבה להשתמש – ‘מרדכי’ ו’הגהות מיימוניות’ – לא הודפסו כספר נפרד אלא בתוך ספרים אחרים. ספרו של רבי מרדכי בן הלל ‘מרדכי’ הודפס בסוף כרכי התלמוד ובסוף ספר הלכות הרי”ף, וספרו של רבי מאיר הכהן מרוטנבורג ‘הגהות מיימוניות’ הודפס בתוך משנה תורה לרמב”ם. רבי יוסף קארו לא התייחס לספרים אלה כמייצגים הלכה אשכנזית דווקא. הוא קרא אותם בדפוס כחלק ממכלול קנוני שהבחנות גאוגרפיות לא משחקות בו תפקיד משמעותי.
---בנדודיו עם משפחתו עבר רבי יוסף קארו בקהילות יהודיות רבות ונוכח לדעת שהן מחזיקות מסורות הלכתיות שונות. הוא הגיע גם למצרים, ובדרכו לארץ ישראל עבר בבירת האימפריה העות’מאנית קונסטנטינופול. מפות הערים קהיר וקונסטנטינופול, מתוך ‘מפות העולם’ של בראון והוגנברג, כרך א’, קלן 1572
חשיבותם העצומה של ספריו של רבי יוסף קארו בעולם ההלכה הפכה את גבולות ספרייתו לגבולות הספרייה ההלכתית הקנונית. הספרים שהוזכרו בו הפכו נפוצים מאוד, ואילו חיבורים שלא הוזכרו בו – בין היתר כיוון שלא היו מודפסים בימיו – לא נלמדו ולכן גם לא הודפסו בהמשך, וכך הצטמצם העיסוק בהם.
הדפוס אפשר את הפצתם המהירה של ספרי ההלכה החדשים העצומים בגודלם בהיקף גאוגרפי נרחב – מאירופה ועד לכורדיסטן. כך הגיעו עותקים זהים לחלוטין של כתבי רבי יוסף קארו כמעט לכל הקהילות ברחבי העולם, והביאו אתם את חידושיו ההלכתיים ואת ארגון הידע הייחודי, ולצערו גם את טעויות המדפיס שהפריעו לו. תוך זמן קצר הפכו בית יוסף ושולחן ערוך לספרי תשתית בלימוד ההלכה, ועל גביהם התפתח הדיון ההלכתי מאז ועד היום. לא לחינם ניצב רבי יוסף קארו כקו פרשת המים בין תקופת הראשונים לתקופת האחרונים. אמנם לא כל דבריו התקבלו על ידי כלל הרבנים והקהילות, אך אין עוררין על המקום המרכזי שתפסו ספריו, ועל שידוד המערכות שיצרו בעולם ההלכה והלמדנות מאז ועד היום.
---בנדודיו עם משפחתו עבר רבי יוסף קארו בקהילות יהודיות רבות ונוכח לדעת שהן מחזיקות מסורות הלכתיות שונות. הוא הגיע גם למצרים, ובדרכו לארץ ישראל עבר בבירת האימפריה העות’מאנית קונסטנטינופול. מפות הערים קהיר וקונסטנטינופול, מתוך ‘מפות העולם’ של בראון והוגנברג, כרך א’, קלן 1572