דרישת שלום בת 3,000

העיר אבל בית מעכה מוזכרת בתנ”ך כמקום שבו הסתתר שבע בן בכרי בעת שמרד בדוד המלך. אישה חכמה מנשות העיר השליכה את ראשו של שבע בן בכרי מעל החומה, וכך ניצלה העיר מכיבושה על ידי יואב בן צרויה שר צבא דוד (שמואל ב’ כ’).

פסלון הראש, המוצג בימים אלה במוזאון ישראל, ייצג כנראה אישיות רמת דרג. הוא עשוי מפאיינס מצרי – חומר זגוגי על בסיס קוורץ – מצופה בגלזורה וצבוע בשחור. גודל הפסלון כשישה ס”מ בלבד, אך איכותו הגבוהה ורמת הדיוק המרשימה בייצוג הפנים גרמו לחוקרים מהאוניברסיטה העברית ומאוניברסיטת אזוסה פסיפיק שליד לוס אנג’לס להעריך כי מדובר בפסלו של מלך או של אדם חשוב אחר. מי הוא היה קשה יותר לשער.

המבנה שבו נמצא הפסל תוארך למאה התשיעית לפסה”נ. בתקופה זו היה אזור אבל בית מעכה נתון להשפעתן של שלוש ממלכות – ארם, ישראל והממלכה הפניקית המכונה במקרא ממלכת צידונים – ואי אפשר לקבוע למי מהן שייך הפסלון. האדם המתואר בפסלון נראה בעל תווי פנים שמיים, אך שלוש הממלכות ששלטו אז באזור היו שמיות ולכן הוא יכול להתאים לכל אחת מהן. המקרא מספר למשל כי בראשית המאה התשיעית הכה בן הדד מלך ארם את העיר בעת שבעשא מלך על ישראל (מלכים א’ ט”ו, כ’). באמצע המאה מלך על ישראל אחאב, מלך בעל עוצמה רבה שפסלון מסוג זה בהחלט מתאים לו, אך ייתכן גם שמדובר בחזאל מלך ארם, באתבעל מלך צידונים או באדם חשוב אחר. תהא אשר תהא הדמות, מדובר בדרישת שלום בעלת תווי פנים שמיים ברורים מימים קדמונים.