5 במאי 163 – י”ד באייר ג’תתקכ”ג
לפי המסורת, י”ד באייר הוא יום פטירת רבי מאיר, תנא שמיוחסות לו משניות רבות. י”ד באייר הוא גם פסח שני, בו רשאים אנשים שהיו טמאים בחג הפסח להביא את קרבן הפסח לבית המקדש. בתלמוד הירושלמי (כלאים ט, ד) מסופר שרבי מאיר ביקש להיקבר ליד הכינרת, אף על פי שנפטר בגלות.
בספרות חז”ל מופיעים סיפורים רבים על רבי מאיר ואשתו המלומדת ברוריה. רבי מאיר היה תלמידו הטוב ביותר של רבי עקיבא, אחד מתוך חמשת התלמידים שהחליפו את 24000 תלמידי רבי עקיבא שמתו במרד בר כוכבא. רבי מאיר חי בתקופה בה השלטון הרומאי, בראשות הקיסר הדריאנוס, הכביד את עולו על יהודה, ויהודים רבים נמכרו לעבדות; מחירו של עבד יהודי היה שווה ערך למנת מספוא יומית של סוס.
גיסתו של רבי מאיר (אחותה של ברוריה אשתו) היתה אחת מהשבויים. הרומאים שבו אותה לזנות ברומא. לפי הסיפור המופיע בתלמוד הבבלי (עבודה זרה י”ח, ע”א), רבי מאיר נסע לרומא מחופש לפרש, שוחח עם אחות ברוריה כדי לברר אם היא עדיין טהורה ושיחד את שומר בית הבושת כדי שיתן לו להימלט איתה. לתהיית השומר כיצד יסתדר אחרי שכספי השוחד יאזלו, ענה רבי מאיר שאם הממונים עליו ירדפו אותו, עליו להגיד ‘א-להא דמאיר ענני’ – כך ינצל. רבי מאיר אף הדגים לשומר הרומאי כיצד שימוש בנוסחא מציל אותו מכלבים טורפים. נס זה נקשר בדמותו של רבי מאיר, המכונה גם רבי מאיר בעל הנס, ובשל כך רבים פוקדים את קברו שליד הכינרת.