ז’ באייר ה’נ”ח – 20 באפריל 1298
פרעות נגד יהודים פורצות במהלך מלחמת אזרחים שהשתוללה ברחבי האימפריה הרומית הקדושה. במהלך מלחמת האזרחים נלחם קיסר אדולף מנסאו-וילבורג נגד אחדים מנסיכי גרמניה בראשות הנסיך אלברכט מאוסטריה. אחד ממצביאיו של הקיסר, ששמו רינדפלייש, נכשל בקרב, ביקש להסיט את תשומת הלב מכשלונו, והאשים את היהודים בבגידה שהביאה להפסד. במקביל, הפיץ רינדפלייש עלילה אשר לפיה חיללו היהודים את לחם הקודש. פרעות פרצו בעיר ראטינגן, ומאוחר יותר נטבחו יהודי היילברון, וירצבורג, במברג וקהילות אחרות. מעשי הטבח היו אכזריים, ויהודים רבים נאלצו לבחור בין התנצרות לבין מוות. בכרוניקות מהתקופה תוארו נשים שקפצו למדורות אש עם ילדיהן, לאחר שבחרו שלא להמיר את דתן. הפרעות נסתיימו בשלהי אותו קיץ, לאחר שרינדפלייש נאסר וראשו נערף על ידי הקיסר אלברכט שחשש מהתלהטות הרוחות ומאיבוד רסן השלטון. פרעות אלו מסמנות את תחילת ההתמוטטות של המרכז היהודי באשכנז בימי הביניים.