23 בפברואר 1455 – ה’ באדר ה’רט”ו
לפי המסורת, ביום זה הדפיס יונהס גוטנברג את הדפים הראשונים של התנ”ך בשפה הלטינית. גוטנברג לא היה הראשון שהשתמש במכונת דפוס: הסינים היו אלה שהמציאו את הדפוס מאות שנים קודם לכן. אך גוטנברג היה הראשון שהפך את הדפוס מטכניקה לדרך לייצר ספרים.
תנ”ך גוטנברג היה ידוע בנוחות הקריאה שלו. האפיפיור לעתיד, פיוס השני, כתב לעמיתו במרץ של אותה שנה:
כל מה שכתבו לי על אותו איש נהדר בפרנקפורט – נכון. לאראיתי ספרי תנ”ך שלמים, רק חלקים מספרי התנ”ך. הדפוס היה מסודר וקריא מאד, וכלל לא קשה לעקוב אחרי הקריאה. כבודו יוכל לקרוא בתנ”ך ללא מאמץ, וללא משקפיים.
להדפסת תנ”ך גוטנברג מתייחסים כאל התאריך שאיפשר את תחילת הרפורמציה הפרוטסטנטית והרנסנס, מכיוון שהיא הפכה את הידע לנגיש להמונים ובזון, בעוד שלפני כן הוא היה מוגבל לספריות האצילים ולמנזרים. עשרים שנה מאוחר יותר, הודפס ברג’יו די קלבריה הספר העברי הראשון: פירוש רש”י לתנ”ך. אחריו הודפס בפייבה די סקו ספר ההלכה ‘ארבעה טורים’ מאת רבנו יעקב בן אשר.