ג’ באב ה’תש”ב – 17 ביולי 1942
ברוסיה התחיל קרב סטלינגרד, מנקודות המפנה החשובות במלחמת העולם השנייה. בקיץ 1941 (תש”א) הפרה גרמניה הנאצית את הסכם אי-ההתקפה עליה הייתה חתומה מול ברית המועצות (הסכם ריבנטרופ-מולוטוב), ופתחה ב’מבצע ברברוסה’, במטרה להשמיד את הצבא האדום ולכבוש את השטחים האירופאים של ברית המועצות. בתחילה היה נראה כי הנאצים עומדים להצליח במשימתם. בסדרה של מהלכי כיתור מהירים נכבשו שטחים נרחבים בברית המועצות ומיליוני חיילים סובייטים נהרגו, נפצעו או נפלו בשבי. אולם תנופת ההתקפה הנאצית נבלמה בראשית חורף 1942 במבואות מוסקבה, והנאצים לא הצליחו לכבוש את בירת ברית המועצות.
בסוף החורף נבלמה ההתקפה, והגרמנים הבינו כי עליהם להכריע את הסובייטים במהירות, שכן ארצות הברית הכריזה על הצטרפות למלחמה, התרחשות שהעמידה את גרמניה בסכנת התקפה בשתי חזיתות. הגרמנים החליטו לפתוח בהתקפה רחבת היקף בדרום החזית המזרחית. לאחר דחיות אחדות נפתחה ההתקפה הגרמנית ב-17 ביולי 1942 במהלך גדול שבו ניסו הגרמנים שוב לכתר כוחות גדולים של הצבא האדום ולהשמידם. הגרמנים הצליחו להתקדם במהירות, אולם הסובייטים הפיקו לקחים מהקיץ הקודם ונסוגו במהירות, לפני שהגרמנים הספיקו לכתר ולהשמיד כוח משמעותי. בשלב זה ביצע היטלר טעות קריטית. התקדמות המתקפה הגרמנית הייתה מהירה ומוצלחת כל כך, עד שהוא החליט לזנוח את תוכנית המבצע המקורית ולנסות להשיג בעת ובעונה אחת את שני יעדיו העיקריים: כיבוש הקווקז וחסימת הוולגה באזור סטלינגרד. לצורך כך פוצלה קבוצת ‘ארמיות דרום’ של הוורמאכט לשתי קבוצות משנה, שכל אחת יועדה למשימה אחרת. בדיעבד ניתן לקבוע שפיצול קבוצת ארמיות דרום גרם לכך שאף אחת משתי קבוצות הארמיות החדשות לא הייתה חזקה מספיק כדי לבצע את המשימות שהוטלו עליה. באזור סטלינגרד, הצליחו הגרמנים להגיע עד למבואות סטלינגרד ולאזור התעשייה של העיר. אולם סטאלין ייחס לעיר – שנקראה על שמו – חשיבות פוליטית, סמבולית וצבאית עליונה. הוא שלח את הגנרל ז’וקוב – מהמוכשרים שבמצביאי הצבא האדום – לפקד על הגנת העיר והורה לו להגן עליה ‘בכל מחיר’. ז’וקוב אכן הצליח להגן על סטלינגרד, להתיש את הצבא הגרמני ואפילו לצאת להתקפת נגד. במהלך הקרבות איבד כל צד כחצי מיליון לוחמים, אולם המספרים האלה היו הרבה יותר משמעותיים עבור צבא גרמניה, שעתודות כוח האדם שלו היו נמוכות משמעותיות מאלה של ברית המועצות.
הקרב בסטלינגרד הסתיים אמנם ללא תוצאה חד משמעית, אולם למעשה נכשלו הנאצים בניסיונם להכריע את המערכה בחזית המזרחית, והסובייטים הצליחו לצאת בפעם הראשונה להתקפת נגד גדולה. הקרב נחשב נקודת מפנה במהלך מלחמת העולם השנייה, שכן ממנו והלאה נבלמה תנופת ההתקפה הגרמנית והחלה נסיגה, עד לתבוסה הסופית של הנאצים לאחר כשלוש שנים. מנקודת מבט יהודית מדובר באירוע בעל חשיבות עליונה: על הלוחמים בשורות הצבא האדום בסטלינגרד נמנו יהודים רבים, וחשוב מכך, בלימת הנאצים מנעה את התרחבות מכונת ההשמדה הנאצית אל עומק השטח הרוסי וסימנה את תחילת הקץ עבור גרמניה הנאצית.