י”ז באב ה’תרפ”ט – 23 באוגוסט 1929
אלפי כפריים ערביים נהרו בבוקר יום שישי ה-23.8.1929 לירושלים, כדי להשתתף בתפילה על הר הבית. רבים מהם היו חמושים במקלות ובסכינים. המופתי חאג’ אמין אל-חוסייני הסביר לממלא מקום מפקדת ירושלים כי המתפללים נושאים מקלות וסכינים מכיוון שהם חוששים מניסיון לפרובוקציה מצד יהודים. בעיר שררה אווירה מתוחה של אלימות, ולקראת השעה 9:30 החלו הסוחרים היהודים לנעול את חנויותיהם. בשעה 11:00 בערך נשמעו על הר הבית כ-20-30 יריות, שנועדו ככל הנראה לשלהב את המתפללים. כמה מאות מהם פרצו אל השוק והחלו לתקוף עוברי אורח יהודים. הפורעים פרצו מהשוק אל השכונות היהודיות שמחוץ לשער שכם, משני צדי רחוב הנביאים: שכונת הגורג’ים (אשל אברהם) ובתי ניסן ב”ק (קריה נאמנה), רצחו 19 יהודים, והרסו בתים ובתי כנסת. הערבים תקפו שכונות נוספות בירושלים, כגון מאה שערים, בית וגן ושכונת הבוכרים. ביריות על בית החולים משגב לדך נפצע קשה הרופא ד”ר נחום קורקידי. הפרעות נמשכו שבוע: הן התפשטו לחברון ועזה, שם נחרבו קהילות יהודיות עתיקות, וכן למקומות אחרים בארץ: בתל-אביב-יפו ובחיפה הדפו מגנים יהודים את הפורעים הערבים, בבית שאן ובצפת הגנו הבריטים על הקהילה היהודית, ואילו באר טוביה, חולדה, הר טוב וכפר אוריה פונו מתושביהן ונהרסו.