כ”א באב ה’תשי”ב – 12 באוגוסט 1952
במרתפי כלא לוביאנקה שבמוסקבה מוצאים להורג 13 מהבולטים שבאנשי התרבות והרוח בקהילה היהודית בברית המועצות. ברוסית נקרא היום הזה “ליל המשוררים שהוצאו להורג”, בלא התייחסות למוצאם היהודי של כל הנרצחים. בין המוצאים להורג היו אנשי רוח מובילים – סופרי ומשוררי יידיש, אמנים, מוזיקאים ושחקנים. יתר הקורבנות לא היו אנשי תרבות , אך כולם היו קשורים בדרך זו או אחרת לוועד היהודי האנטי פשיסטי – ארגון יהודי שהוקם באמצע מלחמת העולם השנייה בברית המועצות במטרה לסייע לברית המועצות במלחמה נגד גרמניה הנאצית. כשהחלו הרדיפות נגד התרבות היהודית פוזר הוועד בטענה שהפך מוקד לתעמולה אנטי סובייטית. שלמה מיכאלס, יושב ראש הוועד, נרצח על ידי המשטרה החשאית הסובייטית בתאונת דרכים מבוימת כבר ב-1948, והחל מ-1949 נעצרו רבים מאנשי הוועד, ובתאריך הזה הורה סטאלין על חיסולם. 13 הנרצחים היו: דוד ברגלסון, סופר יידי; דוד הופשטיין , משורר יידי; איליה וטנברג , עורך דין בכיר; צ’ייקה וטנברג-אוסטרובסקיה, מתורגמנית; בנימין זוסקין, שחקן ובמאי יידי; יוסף יוזפוביץ’, היסטוריון; שלמה לוזובסקי, ראש רשות שידורי רדיו בברית המועצות; פרץ מרקיש, משורר יידי; איציק פפר, משורר יידי; לייב קויטקו, משורר ילדים יידי; בוריס שימלוביץ’, רופא מנתח מפורסם; אמיליה תאומים, עורכת בכירה ברדיו; לאון תלמי, עורך בכיר ומתרגם. ביחד עמם הוצאו להורג גם עשרה מהנדסים ופועלי תעשייה שנכלאו בטענה שחיבלו בתעשייה הסובייטית.