רכישת אדמות ראש פינה

ח’ באב ה’תרמ”ב – 24 ביולי 1882

דוד שוב – נציגם של חובבי ציון מרומניה – רוכש את האדמות שהיוו את הבסיס למושבה ראש פינה. כבר ב-1875 רכש אליעזר רוקח מצפת יחד עם אחדים מחבריו בני היישוב הישן מחצית מאדמות הכפר הערבי ג’עוני, ששכן למרגלות צפת בסמוך לדרך צפת-טבריה, וב-1878 התיישבה במקום קבוצה של 17 משפחות יהודיות מצפת. המתיישבים קראו ליישוב החדש בשם גיא אוני, בדומה לצליל היישוב הערבי. עקב קשיים וצרות נטשו מרבית המתיישבים את אדמתם ושבו לצפת, ובגיא אוני נותרו רק שלוש משפחות. ב-1882, בעקבות קונגרס פוקשאן, הקונגרס הראשון של חובבי ציון, החליטו שלושים משפחות של חסידים מהעיר מוינשט ברומניה לעלות לארץ ישראל ולעסוק בחקלאות. הם שלחו את נציגם, דוד שוב, אליו הצטרף האיכר דוד בוקששתר, לאתר מקום מתאים להתיישבות. ב-24 ביולי 1882, ח’ באב התרמ”ב, רכש דוד שוב בשם משפחות החסידים, שכינו עצמם “חבורה יישוב ארץ ישראל על ידי עבודת אדמה” את הקרקעות שהיו חלק מאדמות גיא אוני ואדמות נוספות מהכפר ג’עוני. בא’ בטבת תרמ”ג (1883) עלו המתיישבים על הקרקע, ונאחזו בה למרות קשיים כלכליים ולמרות התנכלויות השלטונות העות’מנים. עוד קודם לכן החליטו שוב ובוקששתר לשנות את שם המקום מגיא אוני לראש פינה, בהשראת הפסוק “אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה” (תהלים קי”ח כב).

דמותה של המושבה הראשונה בגליל היוותה נדבך חשוב בכינון ובטיפוח האתוס הציוני, וסיפורה תועד בשירים, ברומנים ובסרטים. אחד המפורסמים שבהם הוא ספרה של שולמית לפיד ‘גיא אוני’ – שבעקבותיו נעשה גם סרט – אשר מעלה על נס את האומץ ואת הנחישות של הנשים והגברים הראשונים שהתעקשו להראות כי יהודים יכולים לעבוד את האדמה בארץ ישראל:

לבסוף נותרו רק שש משפחות שלא חזרו בהן מההחלטה לשוב למוינשטי. פאניה הציצה בהן ולא ידעה על מי תצטער יותר: על אלה שהחליטו להישאר או על אלה שהחליטו לנטוש את הארץ. פתאום הייתה מין חגיגיות באוויר. בו במקום הוכרז על ייסוד ‘ראש פינה’ ור’ מוטל כץ, גיסו של ר’ משה דוד, בירך “שהחיינו”. ריבה לחשה “אמן” וכלאה את נשימתה בחטף. עיניה נצצו בתקווה, אך למודת ניסיון הייתה מכדי שתתמכר לתקוותה. היא הגיבורה האמיתית בחגיגה הזאת, חשבה פאניה בלבה ובדחף פתאומי נשקה ללחיה של רעותה (שולמית לפיד, גיא אוני, עמ’ 97).