17 בדצמבר 1140 – ה’ בטבת ד’תתק”א
ר’ יהודה הלוי מגיע לנמל דמיאט שבמצרים בדרכו לארץ ישראל. בנמל הוא זכה לקבלת פנים חמה מידידו הוותיק חלפון הלוי. על פניו, ריה”ל, הרופא, המשורר והפילוסוף המפורסם, עזב את מולדתו בספרד בגלל חוסר יציבות פוליטית ששררה שם, אך למעשה הנחתה אותו אמונתו שרק בארץ הקודש יכול יהודי לממש את חייו כיהודי.
שיריו המפורסמים ביותר של ריה”ל הם אלה בהם הוא מביע כיסופים לארץ ישראל, כמו “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב”, אך שיריו מהווים היום חלק מסדר הקינות בט’ באב, כמו גם חלקים מהתפילה ומזמירות שבת. גם החיבור הפילוסופי מאת ריה”ל, הכוזרי, זכה לפופולריות רבה. הוא נכתב כדיון בדיוני בין מלך כוזר לחכם יהודי ששמו לא ידוע. המלך מתלבט איזו מבין הדתות המונותיאיסטיות לאמץ, ואחרי שאלות רבות שהוא מציב בפני החכם היהודי הוא מתגייר יחד עם כל בני עמו.
יציאת ריה”ל מנמל אלכסנדריה לכיוון ארץ ישראל היא הפרט האחרון בתיעוד חייו. אחרי כמה ימי המתנה לרוח מתאימה למסע לארץ ישראל, הפליגה הספינה בשבועות, ו’ סיוון ד’תתק”א, ה-14 במאי 1141. על פי האגדה הגיע ר’ יהודה הלוי לשערי ירושלים ושם דרס אותו פרש מוסלמי.
הדיוואן ובו שירי ר’ יהודה הלוי, יחד עם חלקים מחליפת המכתבים בינו לבין ידידיו, השתמרו בגניזת קהיר.