19 בפברואר 1090 – ט”ז באדר ד’תת”ן
הנרי הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ניסח כתב הגנה ליהודים בעקבות פנייתם של כמה מיהודי שפייר. הכתב מציין שלושה שמות: יהודה ב’ קלונימוס, דוד ב’ משולם ומשה ב’ יקותיאל. לפי הצו, אסור להתקיף יהודים, אסור לבזוז את רכושם, אסור לשכן אורחים בבתיהם ואין לקחת את סוסיהם, גם לא עבור צרכי המדינה. החשוב ביותר: הכתב אסר על הטבלת יהודים בכוח, הנחה כי יש להמתין שלושה ימים לפני קבלת יהודים המבקשים להתנצר ואפשר ליהודים ליישב סכסוכים בבתי דן משלהם. האיסורים וההנחיות משקפים את היחס לו זכו יהודים במאה ה-11, בתקופת מסעות הצלב.
הנרי הרביעי היה מנוסה בכל הקשור להתנגדות לסמכות האפיפיור. בשנת 1077 החרים אותו האפיפיור גרגורי השביעי, משום שהתנגד לאפיפיור ומינה כמרים בעצמו. החרם הסתיים ב”הליכה לקנוסה”, טירה באיטליה, שם הוא נאלץ להמתין לאפיפיור שלושה ימים עד לפתיחת שערי הטירה. למרות ההשפלה שבכך, הנרי הרביעי המשיך להרגיז את האפיפיור בכך שהגן על נתיניו היהודים ואף הרשה למי שכפו עליהם להתנצר לחזור ליהדות.