כיצד הגיעו מאות אלפי מטבעות חשמונאיים זעירים, כולם בערך קטן ביותר, לקרקעית ים המלח? אחד מריכוזי המטבעות העתיקים הגדולים בעולם הולך ונחשף בשנים האחרונות ומלמד המון על ההיסטוריה העתיקה שלנו
אוצר נחשף
במצולות ים המלח הולכת ונחשפת תגלית ייחודית. בשנים האחרונות נמשו מהים מאות אלפי מטבעות חשמונאיים זעירים המהווים יחד מטמון מהגדולים בעולם. בניגוד להנחה שים המלח משחית כל מה שמגיע אליו, מטבעות אלה מצטיינים במצב השתמרותם, כנראה בגלל המחסור בחמצן במים המלוחים שבהם היו שרויים כל השנים. זו גם הסיבה שהיה קל לזהות את המטבעות ולהבחין בעובדה שכולם זהים.
הידיעות על האוצר התפשטו בקרב סוחרי עתיקות, והם מיהרו למכור את המטבעות לקונים נוצרים שראו באוצר רמז לסיפור מאוחר המופיע באוונגליונים, שבו מתייחס ישו לכספי נדבות שניתנו בתיבת צדקה. בניגוד לקונים אלה, חוקרי המטבעות חיפשו את הסיפור האמיתי ושפכו אור על התקופה העלומה.
מטמוני מטבעות נפוצים למדי בארצנו שופעת הממצאים. רבים הטמינו בעבר את ממונם בעת צרה ולא הצליחו לשוב ולזכות בו. המטמונים הגדולים שנחשפו כללו בעיקר מטבעות יקרים שנועדו לביצוע עסקאות. המטמון שהתגלה בים המלח, שהכיל מטבעות קטנים, עורר אצל החוקרים תמיהה כיצד ומדוע
הגיעו לקרקעית הים אלפי מטבעות כאלה.
כדי לפענח את החידה היה על החוקרים להתייחס למצב ששרר בארץ בזמן שבו שימשו מטבעות אלה. המטבעות הם ברובם מימי המלך אלכסנדר ינאי (76-103 לפסה”נ), וניתן לקשור את הממצא הנדיר לשתי תופעות שהתרחשו בימיו.
מאוסף איתמר עצמון
מאוסף איתמר עצמוןמטבע נחושת של אלכסנדר ינאי (בקוטר ממוצע של סנטימטר). עוגן וכוכב המוקף בנזר המלך והכתובת ‘אלכסנדר המלך’ בעברית וביוונית. מטבעות אחדים מסוג זה נמצאו במטמון בים המלח. הדגם של רוב המטבעות במטמון דומה, וייתכן שנטבעו באותה תקופה אבל לא באותו מקום
משכורות בפרוטות
מטמון ים המלח התגלה בסביבות עין פשחה (עינות צוקים), מטרים ספורים מן החוף. המטבעות נחשפו בעיקר בשני העשורים האחרונים, הודות לירידת מפלס מי הים. מיקומו של המטמון, בסמוך למצודה חשמונאית שבה עגנו ספינות, העלה את ההשערה שהמטבעות נשמטו בשעת הפלגה. המצדדים בגישה זו משערים שהמטבעות הרבים נועדו לתשלום משכורות החיילים, ומכאן הם מבקשים ללמוד על היקף צבאו של ינאי, שממקורות שונים ידוע שהיה גדול ביותר. שלטונו של ינאי עמד בסימן כיבושים, שכללו בין היתר את ערי עבר הירדן, וייתכן שהמטבעות נועדו לחיילים שלחמו באזורים אלה.
Segula mag | סגולהעל מגמותיו המדיניות של ינאי ניתן ללמוד מאחד ממטבעותיו הנפוצים, המרכיב את מרבית המטמון. ינאי בחר לעטר מטבע זה בכוכב המוקף בנזר המלך ובעוגן שמבטאים את היותו שליט. העוגן נודע כסמל לאחיזה וליציבות, וייתכן שכך ביקש ינאי להזכיר את כיבוש ערי החוף, ניצחונות שהיו פסגת הישגיו הצבאיים, שכן בזכותם שלט על הייבוא ועל הייצוא ויצר רצף טריטוריאלי.
אלא שישנו קושי משמעותי בהשערה זו: שוויו של כל אחד מהמטבעות הללו נמוך מאוד, וכדי לשלם משכורות מפרוטות אלה דרושים אלפי מטבעות. לא סביר שינאי יסבך את חייליו ואת הממונים על המשכורות בכמות כה רבה של מטבעות עבור כל משכורת. ניתן אמנם לטעון שינאי רצה לשלם דווקא במטבעותיו שלו, אך הללו נטבעו בעריך הנמוך ביותר, ולא נראה סביר שבשביל פעולה סמלית שכזו הוא יצר תסבוכת כה גדולה.
מתח תרבותי עמוק
הסבר אחר ההולם את הממצא הייחודי עולה מהתבוננות במקורות חז”ל. המשנה מצביעה על חפצים שיש להשליכם לים המלח: “המוצא כלים ועליהם צורת חמה, צורת לבנה, צורת דרקון, יוליכם לים המלח” (עבודה זרה ג’, ג’). במשנה אחרת נאמר: “המפריש … מעות לחטאת ואבדו, והקריב חטאת תחתיהן ואחר כך נמצאו המעות – ילכו לים המלח” (תרומה ד’, ב’). כאשר מקדישים מסיבות שונות מעות למקדש ובסופו של דבר הן לא מובאות לשם, צריך להשליכן לים המלח. מטבעות שהוקדשו הופקעו מרשות בעליהם ונאסרו בשימוש, ולכן יש צורך להיפטר מהם. כיוון שאם ישליכו את המטבעות לפח יש חשש שמישהו ימצא אותם וישתמש בהם, נפסק שיש להשליכם לים המלח. ההנחה הייתה שבשל היותו אזור דליל מאנשים שספינות אינן שטות בו מה שיושלך לשם יאבד לנצח.
רבים מיהודי הארץ עסקו בתקופת בית שני בחקלאות ונדרשו להפריש מיבולם מעשר שני ונטע רבעי ולאוכלם בירושלים. בשל הקשיים הלוגיסטיים הכרוכים בכך מאפשרת התורה ‘לחלל’ את הפֵּרות על כסף ולרכוש בכסף אוכל בירושלים: “וכי ירבה ממך הדרך כי לא תוכל שאתו … ונתת בכסף, וצרת הכסף בידיך … ונתת הכסף בכל אשר תאווה נפשך” (דברים י”ד, כ”ד-כ”ו).
יש המשערים שהמטבעות הרבים הושלכו לים המלח בידי אנשים שהתנגדו להנהגה הפרושית ששלטה בירושלים ולכן העדיפו להימנע מעלות אליה עם פדיון המעשרות. מכיוון שהתורה אסרה להשתמש בכסף שהוקדש לצורך אחר, הפתרון היחיד למטבעות שבהם פדו את פרות המעשר היה להשליכם לים המלח. המטמון נמצא סמוך לשפך הקדרון, שלאורכו היו שבילים המובילים לירושלים. המטבעות כנראה הושלכו לנחל וממנו הגיעו לים.
ריבוי המטבעות שהתגלו מלמד אולי על המתיחות התרבותית ששררה אז בארץ. תקופת החשמונאים התאפיינה בפילוג העם לזרמים שונים שנחלקו באשר לדרכה של היהדות. המחלוקת בין הקבוצות לובתה בימי ינאי, שפעולותיו גררו התנגדות בקרב רבים. ינאי אימץ בפומבי גינונים יווניים, פגע בכבוד העומדים בראש הממסד הרבני, וביקש לעצמו מעמד של מלך הלניסטי כפי שגם כינה את עצמו במטבעות. מעשיו התסיסו רבים, בעיקר בין הפרושים, והללו פנו אל דמיטריוס השלישי, מלך סוריה הסלווקי, שיסייע להם לפעול נגד ינאי. דמטיריוס נלחם נגד ינאי והביסו בקרב ליד שכם בשנת 88 לפסה”נ. לבסוף בחר דמטיריוס לשוב לסוריה, ואז גבר ינאי על מתנגדיו והעניש אותם.
המטמון מלמד שבתקופה זו לא רק הפרושים נקטו פעולות מעשיות, כמו המרד נגד שלטון ינאי, גם מתנגדיהם פעלו בדרכים שונות לקידום עמדותיהם. כמות המטבעות הבלתי שגרתית – לפי ההערכה למעלה מ-300 אלף – מורה שרבים בחרו להתנגד למוסדות הפרושיים ונמנעו מלעלות לירושלים.
חשיפתם של המטבעות מעוררת שאלה הלכתית: אם השערה זו נכונה, הרי שהמטבעות אסורים גם היום בשימוש ובהנאה, והדבר נכון גם עבור סוחרי העתיקות בימינו.